Cassettes | Harry Styles

April 2nd 2015:

המצלמה פועלת, אני מרגיש את לב האבן שלי דופק, למרות שזה לא הגיוני. אבנים לא אמורות להרגיש.

'היי. אני מניח שכולם מבולבלים, הרי, למה לילד כה שמח, מצליח בלימודים, פופולארי, להתאבד?

אז, אולי מי שלא שם לב, אני כבר לא אותו אחד.
אני כבר לא שמח.
אני לא מצליח בלימודים.
אני לא פופולארי.
אני רק גוף בלי נשמה.

ואני אסביר לכם למה. מההתחלה.
הכל התחיל ב-2 לאפריל לשנת 2014, השעה המדויקת הייתה 11 וחצי.
היום הארור הזה והשעה הארורה הזאת.
חלקכם בטח יודעים מה קרה ביום הזה.
לוסי אקרמן התאבדה.

לוסי.. עד שקלטתי שלוסי היא הכל בשבילי, איבדתי אותה.
אהבתי אותה עם כל כולי, וכשהיא הלכה היא לקחה אותי איתה.
נשארה רק קליפה חיצונית עלובה.

באותו הלילה, הבטחתי לעצמי הבטחה.
הבטחתי לעצמי שאני לא אנוח עד שאנקום במי שגרם למותה של אהובתי.

וכך זה היה.
כל הנערים האלו.
ג׳ק קינר.
שון קולין.
סשה גריי.
מקס קורדון.
ארבעת הנערים הללו, היכו, קיללו, השפילו את לוסי. מגיע להם להישרף בגיהינום בדיוק כמו שמגיע לי.
להרבה ילדים מתיכון ׳אדמס׳ מגיע להישרף בגיהינום.
כל אלו שרק הסתכלו ולא עשו כלום, כמוני, ישרפו בגיהינום.

יומיים אחר כך, ב-4 לאפריל, התחלתי בנקמה שלי.
ארבעה ימים, חילקתי את הקלטות שלוסי צילמה למספר אנשים. ביניהם, הארבעה האלה.

הם התמלאו רגשות אשם, ואני לא מאשים אותם.
הם היו צריכים להתאבד ברגע שראו את הקלטת.
כמו שאומרים. עין תחת עין, שן תחת שן.

כשתראו את הקלטת הזאת בטח תחשבו, "הנער הזה נוראי" "הוא בעצמו צריך להתאבד", אל תדאגו, זה יקרה בקרוב מאוד.

בכל מקרה, יש דבר אחרון שאני רוצה לומר.
תפסיקו.
כן אתם, תפסיקו.
תפסיקו להתעלל באנשים שלא מגיע להם.
תפסיקו להפוך את עצמכם לבריונים חסרי לב.
תפסיקו לגרום להם את הרצון למות.
תחשבו על נקודת המבט שלהם.
היא נוראית.

זה כל מה שהיה לי להגיד. אז עכשיו, להתראות. הארי.'

כיביתי את המצלמה, מוציא את הקלטת ממנה, מניח אותה על המיטה שלי עם הפתק שכתבתי מקודם.
נכנסתי אל חדר השירותים, ומאז, הכל היסטוריה.

--

פרק אחרון):
בקרוב יעלה האפילוג.

מצטערת על ההפרשים בין העלות הפרקים, אם הייתן רואות כמה עומס יש לי עכשיו שאלוהים ישמור

וכן העלתי פרק למרות שעוד לא הגעתן למטרה כי אני אוהבת אתכן מאוד

All the love. H