החלטתי לפנק לכבוד הסופ"ש ;)
אזהרה קטנה-פרק שמכיל תוכן מיני!
תהנו=]
^^^^^
הסיטואציה מאוד מוזרה לי למרות שזאת לא הפעם הראשונה אבל אני עדין לא מצליחה לזרום איתו ועוצרת את הנשיקה "אילן...זאת טעות" אני אומרת בשקט ועוצמת את עיניי
"למה?" הוא שואל בתמיהה, אני שותקת ולא עונה.אין לי באמת מה להגיד אני בעצמי לא יודעת למה אבל זה מרגיש לי ככה
"לא יודעת" אני ממלמלת לעצמי
"אמרו לך פעם שאת מדברת הרבה?" הוא פתאום שואל ואני לא באמת מבינה.
התכוונתי לענות אבל לאילן היו תוכניות אחרות במקום להקשיב הוא חזר לנשק אותי, הפעם נשיקה עמוקה ולא עדינה, במקום להדוף ולהפסיק אותו מצאתי את עצמי נענית לו ומנשקת אותו בחזרה כאילו הפעיל עליי את אחד מקסמיו.
הוא ראה בזה כאישור ושלח את לשונו למרדף קל אחר לשוני שבסוף נפגשו וליטפו אחד את השני בתשוקה, בתאווה, בטירוף חושים.
אין לי כמעט אוויר ואני מרגישה שהחמצן לא זורם לי לריאות, טוב כבר הרבה זמן שלא התנשקתי בצורה כזו, בעצם אף פעם לא התנשקתי ככה, הנשיקות עם מקס היו דיי קצרות ותמיד עצרתי אותם כי הוא התחיל לשלוח ידיים למרות ששנאתי שעשה את זה.
אני מנשקת אותו בטירוף, הוא בולע את שפתיי,מוצץ, מכרסם, מנשק כל חלקיק מהן
לעזאזל מה שהבחור הזה גורם לי זה לא נורמלי!
"סורי על ההפרעה" אנחנו קופצים ממקומנו ונעצרים חסרי נשימה ואדומים, טוב אני בכל אופן אדומה הוא אפילו לא קרוב
"שירה" אני אומרת בנשיפה אחת, היא נראית כאילו בכתה או שעומדת לבכות
"מצטערת לא רציתי להפריע רק יצאתי לנשום אוויר" היא מסבירה ומשפילה את מבטה, חיים יוצא ישר אחריה הוא נראה עצבני
אוקיי בואו נעשה סדר קצרצר כי אני הולכת לאיבוד: אילן נישק אותי ואני לא סירבתי
שירה ראתה אותנו- זה אומר שאצטרך להסביר לה ולספר כל פרט ופרט, מצד שני היא נראת כאילו רוצה לבכות וחיים ישר יצא אחריה
חיים לעומתנו נראה עצבני ויש לי הרגשה שזה קשור לעובדה ששירה לבושה בצורה כזו או אולי לעוד בן שנכנס מתיישהו לתמונה.
"הכל בסדר?" אני אומרת בקול הכי יציב שאני מצליחה לגייס ושוברת את השתיקה
"תשאלי את הבן דוד הדפוק שלך" שירה צורחת לכיווני או בעצם לכיוונו ונכנסת בחזרה.
אני מסתכלת על חיים ואומרת תוך כדיי שילוב ידיים על החזה "אתה רוצה להגיד לי מה קרה פה?"
"לא עניינך" הוא זורק לעברי ונכנס בעקבות שירה
אילן ואני מחליפים מבטים ומה שקרה בנינו יאלץ לחכות "אנחנו עוד נדבר אבל לא עכשיו" אני אומרת לו ואנחנו נכנסים בחזרה למועדון.
YOU ARE READING
החיים חזקים מהכל
عاطفية" אמא תמיד אמרה לי "מעטים בני האנוש שנולדים לחיים טובים יותר" כיום אני יודעת שאני לא חלק מהמיעוט הזה, אני שייכת לחלק שצריך להילחם בשניים ולהקיא דם כדיי לשרוד ולהמשיך לחיות. " כשדקלה מחליטה להשאיר את עברה מאחור ולהתחיל דף חדש בעיר חדשה היא בטוחה שעכש...
