לברוח

פרק 17 : האופק מתערפל

נק' מבט לוקאס :

השמש עולה בשמיים הכחולים וצובעת את העננים בצהוב .

הרוח נושבת מהחלון של הקומה ה-2 ומכה בחזי החשוף , חיוך עולה על פניי כשאני נזכר בליל אמש .

טיילור שוכבת לצידי . עיניה עצומות והנשימות שלה שקטות ונעימות ,מעידות על כך שהיא ישנה .

אני מנשק את צווארה החשוף ומכריח את עצמי לעזוב עכשיו ליפני שיהיה מאוחר מידי .

הפגישה עם אבי מתקיימת בעוד שעתיים ואני ממש לא מצפה לה , עד שהכול נראה כמשתפר אני לא מתכוון לתת לו להרוס זאת .

אני מתקדם לכיוון המקלחת ופותח את הזרם של המים החמים ,נכנס לבפנים ושוטף את גופי היטב .

אני משעין את ראשי על האמבטיה העיגולית ולא מצליח לעצור את החיוך כשהזכרונות הנעימים מהלילה הקודם עדיין צפים בראשי .

מהרגע הראשון שראיתי אותה , ידעתי שהיא תהיה שלי . לא יכולתי לתאר לעצמי שום מצב אחר שמישהו שהוא לא אני יגע בה לפניי .

אבל ידעתי , ואני יודע שכל מה שאני רוצה אני משיג .

הסכנות שעורבות לחייה , מפריעות לי יותר מתמיד .

עכשיו כשאני מבין כמה שהיא באמת חשובה לי וכמה שאני באמת לא יכול בלעדייה המחשבה על לאבד אותה גורמת לי לחלחלה .

ניסיתי להחזיק את עצמי בידיים , ניסיתי לעצור את עצמי . רציתי לדאוג לבטחון שלה ולעתיד שלה , רציתי להיות בטוח שהיא תמיד מוגנת . אבל לא יכולתי .

נפלתי בקסמייה פעם אחר פעם , חיוך אחר חיוך .

אני יודע שאני צריך לעזוב ! אני יודע שאני צריך לדאוג לה יותר אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לאבד אותה , להיות רחוק ממנה . אני צריך עוד ממנה היא מה שמחזיק אותי בחיים .

לקח לי כל כך הרבה זמן להבין שלא משנה מה יקרה בעולם , ואילו סכנות עורבות לחייה אני בחיים לא אשחרר ממנה .

אני לא בן אדם שמוותר על דברים בקלות , ואני ממש לא מתכוון לוותר על טיילור . אם היא רוצה בזה ואם היא לא , היא שלי .

באנחה כבדה אני מבין שאין לי עוד זמן למשוך ולכן אני קם מן המקלחת ועוטף את פלג גופי התחתון במגבת , מכניס מברשת שיניים לפה ומצחצח במהירות .

אחרי זה אני נכנס לחדר ומבחין בטיילור מתחילה להתעורר .

"בוקר טוב." אני מחייך לעברה חיוך מאוהב .ובתוך תוכי אני מחטיף לי מכות ומזכיר לעצמי להתנהג כמו שאני אמור להתנהג ולא כמו הומו קטן .