כובע אחד אפור

חטופה

★★★★★
אני יודעת מה אתם רוצים. הסיפור מאתגר בגלל שכל פעם משתנה נקודת המבט. אני אפסיק עוד מעט ואעבור לגוף ראשון.
★★★★★
טיפה. ועוד טיפה. ועוד טיפה. והן נופלות אין סוף פעמים. שקופות ועגולות. ופתאום הכל מסתחרר.

התעוררתי בחדר חשוך, בעל דלת עץ וקירות מקולפים. לקחו לי כמה שניות להזכר מה קרה. בכוחות הנותרים ניסיתי להתרומם, אך גיליתי, שלצערי הייתי כבולה אל הכיסא. התאבקתי ברצוני לצרוח ונשמתי לאיתי. הדלת נפתחה, וממנה יצא, מי אם לא, ירין המנוול. עד היום אני לא יודעת למה הוא הסכים לחטוף אותי. בטח קיבל על זה המון כסף. הוא נכנס כאשר מאחוריו עומד אדם, לובש חליפה מהודרת ובעל שיער ושפם שחורים כפחם. הוא החווה בידו לעברי וירין נחפז לקדם את כיסאי לכיוונו של האיש המצווה אותו לעשות כך. "המממ... עוד לא הבנתי איך היא תוכל לעזור לנו, אוויל!" האיש קרא אל ירין. הלה חייך אליו והשיב: "היא תוכל להתקרב אל מטרתנו ולפענח היכן נמצא הכובע האפור... אך התכנית תפעל אם תשקיע בה קצת יותר, איך אומרים..." הוא קירב את שלוש מתוך חמש אצבעותיו יחד ושיפשף אותן. "קצת כסף!" הוא קרא. האיש נאנח והניד בראשו. "כסף הוא הדבר האחרון שצריך לדאוג לגביו כרגע. עכשיו הסבר לי, כיצד אתה מתכנן לעשות זאת?" ירין נרתע, אך לאחר כמה רגעים שב ואמר: "שניהם נפגשו היום. אם נפגיש בינהם שוב, במכוון כמובן, נצליח לגרום לו לבטוח בה".
אני שמעתי הכל. הבנתי שהם מדברים על ה"סלב" שנועה ואני פגשנו היום בבוקר. "תראו... אין לי שום מניע ורצון לעזור לכם... אז מה דעתכם לשחרר אותי? זה יהיה עדיף!" הסברתי בשקט. "לא כל כך מהר, זהר," אמר ירין. "כשתראי מה תקבלי בתמורה את לא תרצי לאכזב אותנו..."
★★★★★
"היי, מה שלא תעשה, אל תתחיל בשרשרת קללות ללא משמעות. זה ממש ממש לא טוב למוניטין שלך!"
ג'י העיר לי כאשר נכנסנו למשרד שלו, מתוסכלים, נבוכים, רטובים מגשם, ויתר על כן, חסרי כובע. נו באמת, עד כמה מטומטם אני יכול להיות?!
"אה-" התחלתי במשםט שנייה לפני שג'י קטע אותי בהינף ידו. "אבל מה נעשה? ניתן לכובע שלי להתעופף ברוח?!" שאלתי בכעס. "תגיד," ג'י אמר ברוגע. "אתה באמת עד כדי כך מפקפק בי?". הוא הוציא את טלפונו, ולחץ על כמה דברים. פתאום, ארון הספרים שלי זז והשאיר פתח גדול, שמספיק לשני אנשים לעבור. " ועכשיו, אתה מתכון לבוא?" ג'י קרא אליי מתוך הפתח. מרוב ההלם לא שמתי לב שהוא כבר נכנס! "אוקיי". השבתי בחיוך. " בוא נחזיר את הכובע".