Crazy In Love

פרק 5

הוא הוריד את ידו,והתקרבתי אליו מתחילה לנשק אותו,משהו בו משך אותי לעשות זאת.
הוא לא הגיב והתנתקתי מהנשיקה מביטה בעיניו,הבעתו הייתה אטומה,עיניו השחורות בהקו,ושוב הפחד חלחל בי,התרחקתי במהירות והוא הסתכל עליי במבט שלא שידר כלום,רצתי מהחדר מתנשפת בחוזקה ורגע לפני שהגעתי לסלון עצרתי,מסדירה את נשימתי כדי שלא יתחילו לשאול שאלות,ירדתי במדרגות מתיישבת ליד קים וחושבת,המון מחשבות.
עברה חצי שעה וניק עדיין לא ירד מהחדר,התחלתי לדאוג,למה את דואגת לו בכלל? קול בראשי אמר אבל הדחקתי אותו מהר,מה לוקח לו כל כך הרבה זמן? אולי הוא נגעל מהנשיקה? למה נישקתי אותו בכלל?
"וואו כבר שלוש לפנות בוקר" קים אמרה מסתכלת בפליאה על השעון,שיט,יש מחר בית ספר.
היא קמה ממושבה מסמנת לי בעיניה שנלך אבל רק אמרתי "לא,אני אבוא אחר כך" היא הסתכלה עליי מוזר ואני הופתעתי מהתשובה שלי לא פחות.
כולם יצאו ונשארתי בבית שלו מתחילה לסדר את הבאלגן שנוצר,עד שכוס זכוכית נפלה על הרגל שלי,הייתי יחפה.
פלטתי זעקת כאב חלושה.
ניק מיהר במדרגות למטה רץ אליי במבט דואג.
הוא מלמל כמה קללות כשראה את החתך שנוצר והלך לשירותים להביא ערכת עזרה ראשונה,כנראה.
הוא הושיב אותי בעדינות בכיסא המטבח והחל להעביר את הנייר הספוג בחומר החיטוי על הרגל שלי,התפתלתי מכאב והוא ניסה להכאיב לי כמה שפחות,הוא חבש את רגלי והכאב פחת בהרבה.
"איך זה קרה? איפה כולם? למה הם השאירו אותך לנקות את הבאלגן הזה?" הוא שאל עם זעם בקולו.
"א..אני רציתי להישאר" אמרתי בקול מעט מפוחד בגלל קולו הכועס.
הוא נאנח ואמר "את יכולה להפסיק לפחד ממני?"
אני לא יודעת למה אני כלכך פוחדת ממנו,הוא לא עשה לי כלום,טוב בערך כלום,חוץ ממבטו החודר ועיניו הריקות.
"אני לא מפחדת" עניתי בקול חלוש וקיללתי את עצמי על כך.
"את כן,אני רואה את זה,ואת צריכה להפסיק,אני לא אפגע בך" הוא אמר בקול מעט פגוע.
הדחף הזה לנשק אותו התעורר בי שוב אך עצרתי את עצמי
"קומי,אני אקח אותך הביתה" הוא אמר וקם.
יצאתי החוצה מבולבלת כשלא הבנתי איפה הרכב שהוא אמור לקחת אותי בו.
הוא הסתכל על מבטי המבולבל וגיחך"תכירי,אופנוע", אמר והצביע על אופנוע שחור עם ציור של להבות אדומות מה שהוסיף לפן הסקסי שלו.
רגע..זה אומר שנצטרך להיות קרובים,קרובים מאוד.
הנסיעה לא הייתה מביכה כמו שחשבתי ונכנסתי הביתה,הוא בקושי חייך כשאמר לי לילה טוב,למה הוא כלכך קר?

קמתי מהמיטה בבוקר ונכנסתי לשירותים מביטה במראה,אוי הזוועות שהלכו שם,כל המסקרה מרוחה,שערי פרוע,אני נראית גרוע!!
התחלתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
הסתכלתי בשעון וראיתי שרק 7:30,לא אופייני לי לקום ככה מוקדם.
התקשרתי לקים והיא אספה אותי עם רכבה,
"מישהי פה בילתה הלילה" קים אמרה וקרצה לי.
"לא,ממש לא" עניתי עדיין פגועה מהיחס של ניק אליי.
נכנסתי לבית ספר,מתקדמת במסדרון ורואה את ניק,מתוך אינסטינקט חייכתי אליו,אבל הוא לא חייך בחזרה.
מוזר.
התקדמתי ללוקר וכשהוצאתי את הספרים התנגשתי בו.
כל הספרים נפלו וחיכיתי כמה רגעים כי ציפיתי שהוא יעזור לי להרים אותם אבל הוא רק הסתכל לעברי בזלזול והתקדם.
תחושת בחילה עברה בי,הוא פה,ניק המפחיד,חסר הרגשות.

~כעבור חודשיים~
חודשיים חלפו,חודשיים שבהם לא ראיתי את ניק,בכלל,לא בבית הספר ולא בשום יציאה של החברה.
נמאס לי לחשוב עליו,הוא לא טיפוס של לימודים.אבל חודשיים?
"אלה,אני צריך לספר לך משהו"דן אמר והנהנתי בשקט,הוא משך אותי לפינה שקטה והתחיל לדבר "בטח שמת לב שניק לא בא כבר חודשיים לבית הספר"
רק שמתי לב? חשבתי לעצמי.
"אני לא עושה מזה סיפור,אבל הלכתי אליו אתמול בצהריים,לא התראינו די הרבה זמן" הוא נעצר לרגע,כנראה מתלבט אם להמשיך.
"אני לא יודע אם אני יכול לספר לך את זה אבל אני חושב שאת הסיבה לזה" הוא המשיך.
אני הסיבה? סיבה למה?
"כשנכנסתי לחדר שלו,ריח האלכוהול אפף אותי,אלכוהול וסיגריות,הוא ישן מתחת לשמיכה שלו ולא שם לב שנכנסתי,רציתי להעיר אותו ואז שמתי לב שהוא זז במקומו,כאילו לא נוח לו והתחיל למלמל משהו" הוא נעצר והביט בי.
"הוא מלמל את השם שלך אלה".
טוב עכשיו הילד הזה באמת משגע אותי.
"מה אני אמורה לעשות?"
"ללכת אליו,בדחיפות" דן אמר.
ואם הוא ידחה אותי שוב? חשבתי לעצמי.
"הוא שונא אותי" פלטתי והצטערתי על כך.
"הו לא ממש לא" דן אמר וגיחך "הוא טיפוס כזה".
"אני..אני אחשוב על זה" אמרתי וחייכתי נפרדת ממנו והולכת הביתה.
ואם כבר מדברים על דן,היה בינינו משהו בהתחלה אבל שנינו הבנו שזה לא מתקדם לקטע רומנטי והחלטנו להיות ידידים,אני שמחה על ההחלטה הזאת.

החלטתי ללכת אליו,אני חושבת שההחלטה נבעה מגעגועים,לריח הגברי שלו,למראה המושך שלו,לו.
שמתי על עצמי סוודר וג'ינס ויצאתי לביתו,מתוחה בטירוף.
הבית היה פתוח להפתעתי ונכנסתי לחדרו,התיאורים של דן היו עדינים למה שהלך שם,הריח היה מסריח ברמות.
אבל הוא לא היה על המיטה,"איפה הוא עכשיו?" מלמלתי לעצמי כשהוא בדיוק יצא מהמקלחת כשרק מגבת עוטפת את חלקו התחתון.
הדבר הראשון שרציתי לעשות היה לחבק אותו,חיבוק אוהב של געגוע,אבל לא ידעתי איך הוא יקבל את זה אז לא עשיתי כלום.
"את מתכוונת לבהות בי עוד הרבה?" הוא אמר בטון מתנשא.
מה אני עושה פה בכלל? לא מגיעה לו הדאגה שלי,שילך להזדיין.
התקדמתי לצאת והוא עצר אותי.
"מה הקטע שלך?!" צעקתי וכבר לא יכלתי לשמור את זה בפנים.
"איזה קטע?" הוא אמר אדיש.
"הקטע הזה שאתה חצי דואג לי חצי שונא אותי,הקטע הזה שאתה ממלמל את שמי באמצע השינה!" אמרתי בביטחון,למרות שעמדו לי דמעות בעיניים.
"ממלמל את שמך?תגידי את חיה בסרט?" הוא אמר וכבר הרגשתי דמעה נופלת במורד לחיי.
"אתה בן אדם קר,קר ורע וכן,ממלמל את שמי,דן ראה ושמע אותך!!" צעקתי,כשהוא עדיין אוחז בזרועי.
הוא נאנח ושחרר את ידי,אבל נשארתי שם,עומדת,מחכה לתשובה.