Crazy In Love

פרק 16

"א..אמרתי קים? התכוונתי ליז" שיקרתי בקול הכי גרוע שלי,אפילו ילד בן 5 לא יאמין לזה.
ניק גיכח וניכר על פניו שהוא לא קונה את זה.
"ליז? מי זאת ליז?" הוא אמר מבלי להסתכל עליי ובשניות פניו הפכו לאדישות וקרות.
באמת אלה? מי זאת ליז? את מטומטמת.
"בת דודה של קים,היא קפצה לביקור אתמול וסתם הכרנו" אמרתי וממילה למילה הקול שלי הפך יותר יציב ולרגע חשבתי שהוא יאמין לזה עד שהוא הפך את ההגה לסיבוב פרסה ועשה זאת במהירות שלא תיאמן שחשבתי שאנחנו עומדים להתהפך
"ניק אתה משוגע?! אתה רוצה להרוג אותנו?!" צעקתי עליו ולא הבנתי מה הוא רוצה לעשות.
"חוזרים לבית,פתאום אין לי חשק ליציאה הזאת" הוא אמר בקול הכי קר ונוקשה שלו וראיתי על פניו את המבט האדיש שראיתי בפעם הראשונה שפגשתי אותו וקיללתי את עצמי על זה.

להפתעתי הוא נסע לבית שלו ולא הוריד אותי בבית שלי,כנראה שהוא לא כל כך כועס,אני חושבת.
הוא נכנס לביתו לפניי ועלה במדרגות מבלי להגיד מילה,פאק עדיין לא התחלנו לתכנן את היומולדת המזדיינת הזאת ואני כבר הורסת הכל.

עליתי כמה דקות אחריו ושוב ראיתי את הדלת מהפעם הראשונה שהיינו פה,זאת שנכנסתי אליה ונתנה לי צמרמורות.
בלי לחשוב יותר מדי פתחתי אותה שוב אך להפתעתי היא הייתה נעולה.
העברתי עוד כמה דקות בשוטטות ברחבי הבית הקטן עד שניק יצא מהחדר שהתברר כמקלחת.
מגבת עטפה את גופו התחתון ומים נטפו משיערו וגופו,הוא ניגב את שיערו במגבת קטנה יותר ואני הסתכלתי עליו כאילו היה יצירה שאלוהים בעצמו הכין.
אני מתפלאת איך עד עכשיו לא הציעו לו לדגמן.
הוא התקדם לעברי ואז עקף אותי מבלי להסתכל לעבר המטבח.
"אתה מוכן להסביר מה הקטע שלך?" שאלתי קצת עצבנית.
"קטע? איזה קטע?" הוא המשיך באותה אדישות ממקודם ומגז לעצמו כוס מים,שתה אותה באיטיות והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ.
"תגיד אתה מפגר או שאתה עושה את עצמך?" אמרתי וכבר התחלתי להתקדם אליו בעצבנות
"אל תרימי את הקול שלך עליי" הוא החזיר ונדרך,עיניו נשפו אש שלרגע פחדתי ואז נזכרתי שזה ניק
"אל תגיד לי מה לעשות" עניתי ושילבתי אל ידיי על חזי
"אלה את מתחילה לעצבן אותי וזה לא טוב" הוא אמר והתעצבן עוד יותר ושמחתי כי זאת הייתה המטרה שלי
"למה? מה תעשה,תרביץ לי?" שאלתי בהתגרות יתר והתקרבתי עוד אליו
"את זאת שמשקרת לי באוטו ואז באה וצועקת עליי?! מי את בכלל?!!" הוא צעק בקול חד והכה בחוזקה על הקיר בדיוק ליד הראש שלי.ברגע הזה רעדתי,פיזית רעדתי מפחד והתחלתי להתקדם ולהתרחק ממנו.
זה לא ניק שלי,אני לא מכירה אותו.
הוא עצם את עיניו ושחרר אנחה עמוקה כדי להרגע ואז פקח אותן והסתכל עליי במבט רך
"אנחנו צריכים לדבר".

בניגוד למה שחשבתי שיקרה ניק פשוט השפיל את מבטו וסימן לי להתיישב על הספה שלו,בהתחלה פחדתי ורעדתי וכשהוא ראה את זה הוא נאנח ואמר "את לא צריכה לפחד ממני" הא אז אני פשוט אתעלם ממה שקרה פה לפני רגע.
התיישבתי על הספה כי שיערתי שהוא רוצה להגיד לי משהו חשוב והוא הלך הלוך וחזור בחדר שלו ואז התיישב.
"אני לא יודע איך להגיד לך את זה ואני בחיים לא אמרתי את זה לאף אחד לא לדן,לא לאדם,אבל אני מרגיש צורך להגיד לך את זה,אין לי מושג למה,אולי כי פשוט מסקרנת אותי וכי אני לא רוצה לאבד אותך רק כי את מפחדת או משהו בסגנון אז קודם כל אני רוצה שלא תשללי ותגידי שזה דמיוני ושאני מסבן אותך כי אני מאה אחוז כנה איתך" ופה הוא הפסיק וחיכה לתגובה כי ראה שהוא מדבר הרבה,לא ידעתי מה להגיד וחיכיתי לגרוע מכל אז רק הנהנתי והוא המשיך.
"יש לי יכולת לשלוט בזמנים" הרגשתי כאילו הוא הטיל פצצה בחדר ולא ידעתי מה להגיד,מה זאת אומרת לשלוט בזמנים? מה הוא איזה פריק? אני לא קונה את השטויות שלו,קמתי ללכת והוא עצר אותי,"ידעתי שזאת תיהיה התגובה שלך אבל אני נשבע לך שזאת האמת"הוא אמר בקול לחוץ והתיישבתי בחזרה במקומי וחיכיתי שהוא ימשיך "אני גם יותר חזק משאר האנשים,אני לא מאמין שאני מספר לך את זה עכשיו אבל זה פשוט אני מאז שנולדתי,גם אבא שלי היה ככה וגם סבא שלי וסבא שלו" הוא בלע רוק והמשיך "אני לא יודע אם לקרוא לזה כוחות אבל זה אני"
אוקיי כרגע אין לי מושג מה להגיב,למה שאני אאמין לדבר כזה? עוד מעט הוא יגיד לי שהוא ערפד שיכול למצוץ לי את הפאקינג דם.
מה הוא מנסה לעשות בשקר הזה?
ואם זה לא שקר? קול אחר בצד הראש פתאום אמר והרגשתי את סערת המחשבות שמתחוללת בראש שלי עכשיו.
"בגלל זה היו כל השעונים בחדר שלך?.." שאלתי בהיסוס את הדבר הראשון שעלה לי לראש,הוא הנהן בשקט ונשכתי את פנים הלחי שלי,נתתי לקול האחר בראש שלי לנצח,אני מאמינה לו.
"ואדם פשוט מתעלם מהעובדה הקריפית הזאת?" שאלתי
הוא גיכח והתקרב אליי מעט,מלטף את ירכי ומעביר בי צמרמורות,מהסוג הטוב.
"הוא חושב שזה סתם תחביב שלי,לשחק עם שעונים וכאלה" הוא מלמל כבדרך אגב ועשה את דרכו אל הצוואר שלי נושף עליו נשימות רכות ומנשק באיטיות.
התרחקתי ממנו בלית ברירה כי עדיין לא קיבלתי את כל התשובות שלי
"תספר לי עוד על זה" אמרתי והוא התיישר על הספה.
"אוקיי,אבא שלי העניק לי את הכוח הזה ביום שנולדתי,הוא יכל להחליט לשמור אותו אצלו ולמות ביחד איתו,אבל,כמו שאר הדורות הקודמים כולם העניקו לבא אחריהם את הכוח ומתו מיד אחרי זה,הכוח הזה לא אמור להפריע לי ביום יום,אני חי איתו חיים רגילים ולא אמור להשתמש בו בכלל,הפעם הראשונה ובעצם הדרך שבה גיליתי על זה הייתה שנה שעברה" הוא עצר לרגע וליטף את רגלי בנעימות.
"הייתה בחורה" הוא התחיל להגיד ונדרכתי.
"אהבתי אותה כמו מטורף ואפשר להגיד שהיא הייתה האהבה של החיים שלי" הוא שוב עצר והסתכל עליי מחכה לתגובה.
חתמתי את שפתיי לקו דק והנהנתי מחכה שימשיך.
"עד שהיא בגדה בי" הוא אמר ועיניו הראו כעס,שלרגע שמחתי שהוא לא אוהב אותה יותר
"היה בינינו ריב ענק,צעקות וזה היה בחדר שלי,בלי לשים לב נגעתי בשרשרת שאבי השאיר לי וצעקתי שהלוואי שלא הייתי פוגש אותה בכלל ובום,הכל עצר,היא לא הייתה מולי,והתאריך היה שנה לפניי" הוא סיים והותיר אותי המומה.
מה עושים במצב כזה?