Crazy In Love

פרק 15

~נקודת מבט ניק~
"אמרתי לך לא לגעת בפלאפון שלי!!" צעקתי על אדם שלהפתעתי הרבה(ממש לא) התעסק בו בדיוק כשנכנסתי.
"תרגע לחץ לא דיברתי איתה" הוא אמר והרים ידיים כחף מפשע.
חטפתי את הפלאפון מידו וחייכתי לעצמי כשראיתי את ההודעות שאלה השאירה לי.
"איכס ניק אתה מחייך כמו כוסית בגיל ההתבגרות" אדם אמר ועשה פרצוף נגעל.
"כשתמצא אהבה תבין" אמרתי ועליתי לחדר,את האמת? היא באמת שינתה אותי,מכל הכיוונים,אנחנו בקושי ביחד אבל אני לא יכול לדמיין את חיי בלי החיוך שלה או בלי השפתיים היפות האלה.

~נקודת מבט אלה~
"אמא תפסיקי עם זה" אמרתי לאמי בפעם השלישית אולי רק הבוקר ולקחתי מידה את בקבוק הוויסקי או אני לא יודעת מה,אני לא מבינה בדברים האלה.
"את לא נערה,יש לך פאקינג שתי ילדות!!תתחילי לקחת את עצמך בידיים,אז בסדר הוא התקשר וביקש שנבוא,מישהו אמר שנסכים לדבר כזה?!" צעקתי עליה והטחתי בפנייה האשמות קשות,אני יודעת שזה קשה לה אבל זה הרבה יותר קשה לי.אני חושבת.
התקרבתי לעברה עוד קצת וראיתי דמעות חומקות מבין עינייה,זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותה בוכה.
"אוי ילדה שלי אני בחיים לא התכוונתי לאכזב אותך,את יודעת שאתן חשובות לי יותר מהחיים שלי,למה אני תמיד הורסת הכל?" היא אמרה מיואשת ולא ידעתי איך להגיב אז רק ליטפתי את גבה בעדינות וחיכיתי שתרגע
לאחר כמה דקות היא נרדמה והנחתי לעצמי לשכב במיטה לישון לכמה שעות.
צלצול פלאפון קטע אותי באמצע שהורדתי את הנעליים,ניק.
"היי בייב,מה איתך היום?" הוא שאל וכבר העלה את המצב רוח שלי בכמה רמות
"אני קצת עייפה אבל חוץ מזה הכל בסדר" עניתי לו ונשכבתי על המיטה בכבדות.
"הממ אוקיי" הוא אמר ויכלתי לשמוע אכזבה בקולו
"מה מה? תכננת משהו?" שאלתי כי לא רציתי לבאס אותו אבל האמת שקיוויתי שהתשובה תהיה שלילית.
"האמת שכן,רציתי שנלך לדייט" הוא ענה ואני בטוחה שאם הייתי לידו הוא היה מגרד את עורפו במבוכה.
"אוקיי באיזה שעה?"
"אני אבוא לאסוף אותך עוד שעה בערך,זה בסדר?" הוא שאל בהיסוס
"כן כן בטח" עניתי במהירות וניתקתי את השיחה אחרי כמה מילות פרידה.

"אז לאן נוסעים?" שאלתי לאחר שניק פתח לי את הרכב ונכנסתי למושב שליד הנהג
"שלום ניק,מה שלומך ניק,הכל בסדר ניק?" הוא אמר והציניות נטפה מקולו.
גלגלתי עיניים וצחקקתי מעט
"מה שלומך ניק?" אמרתי במין רשמיות יתר
"הכל מצוין עלמתי,ואיתך?" הוא החזיר באותה רשמיות ושתינו פרצנו בצחוק על הטיפשות שלנו.
"סתם חשבתי שיהיה נחמד שנלך לאיזו מסעדה" הוא אמר כשהפסקנו לצחוק.
הנסיעה המשיכה בשקט עד שרטט של הפלאפון מהכיס הקדמי שלי קטע אותו
הודעה ממספר לא מוכר
'אלה?'
'כן..מי זה?'
'אדם'
ניסיתי להיזכר כמה אדם אני מכירה ועוד הודעה נשלחה לפני שהספקתי לענות
'אדם,הערום מהדירה של ניק' הוא שלח וגיחחתי לעצמי מעט
"מה זה עם מי את מדברת?" ניק שאל והסיט את מבטו מהכביש אליי ובחזרה,התכוונתי לענות עד שאדם שלח שוב הודעה
'ואל תגידי לניק ששלחתי לך הודעה,זה בקשר ליום ההולדת שלו'
הרמתי את מבטי מהפלאפון אל ניק וחייכתי
"קים,זאת קים" אמרתי בביטחון וניק הנהן בחיוך והתמקד בכביש
'כן,מה בנוגע ליום ההולדת של ניק?' שלחתי
'הוא מתקרב וחשבתי שתרצי לדעת,הוא יהיה עוד שבוע' תיארתי לעצמי שניק לא יציין זאת וגלגלתי עיניים
'אוקיי אני אארגן משהו,תודה'
'אה ואיך השגת את המספר שלי בלי שניק יידע?' שלחתי לאחר שנייה כשתהיתי לעצמי איך הוא עשה זאת
'זה קל,הסיסמה של ניק זה יום ההולדת שלך'
הוא החזיר וחייכתי לעצמי חיוך רחב,הוא יותר מדי חמוד.
"מה קים אומרת שגורם לך לחייך ככה? אני אשקול להגיד לך את זה כל יום" ניק אמר ובתזמון מושלם קים התקשרה.
הוא הסתכל על הצג וראה שקים זאת שהתקשרה אז הוא חטף את הפלאפון מידי וענה במקומי
"מה אמרת לה מקודם שגרם לה לחייך ככה?" הוא אמר ושם אותה על רמקול
"מקודם? מתי מקודם? לא דיברנו מאתמול" קים החזירה וחטפתי את הפלאפון בחזרה מניק,הוא הסתכל עליי במבט מבולבל בטירוף וחזר להתמקד בכביש.
"קים אני אחזור אלייך עוד מעט" אמרתי לה וידעתי שנדפקתי.
"אני מדברת עם קים" ניק אמר בניסיון לחקות אותי והסתכל עליי במבט מזלזל.
אוי לא.