נשיקה חטופה

פרק-22

נקודת מבט חן:
פתחתי את הדלת וראיתי אותם מתחילים להוריד ממנה את כל המכשירים ״חכו״ צעקתי ורצתי למיטה שלה התחלתי להזיז משם את הרופים חיבקתי את לירז והתחילו חרדת לי דמעות מה שבדרך כלל לא קורה ״תצאו מפה״ צעקתי לכולם ראיתי את המשפחה של לירז ״תצאו״ צעקתי שוב אבל אף אחד לא יצא לחשתי ללירז באוזן ״לירז בבקשה תתעוררי אני צריך אותך אני לא יכול לחיות עם ידיע שאת לא נמצאת בגללי בבקשה לירז בבקשה אני אוהב אותך״ אמרתי והדמעות המשיכו לרדת ״לירז בבקשה אני מצטער תתעוררי נו לירז״ אמרתי ונתתי אגרוף על המיטה הייתי מפורק לא ידעתי איך להמשיך רציתי למות לאון הגיע ושם את היד שלו בכתף שלי הסתובבתי אלי והבאתי לו חיבוק ידעתי שאין יותר מה לעשות יותר ,
אבל אז זה קרה אני לא מאמין שזה קרה המכשירים התחילו להראות שיש סימנים של חיים ״כולם לצאת״ הרופא פקד הדלת נסגרה וכולם התפללנו לטוב אחרי 20 דקות בערך של לחץ הרופא יצא ואמר ״למזליינו קרה פה נס אנחנו לא יודעים אין אבל היא חזרה להגיב והכל בסדר איתה אם הבחור הזה לא היה עוצר אותנו מלנתק את המכשירים אז הנא כבר לא הייתה איתנו״ הוא אמר ולאון ישר חיבק אותי חזק ״אבל״ הרופא אמר והאבל הזה הפחיד את כולנו ״לצעירינו הזיכרון שלה נפגע אנחנו לא יודעים באיזה רמה זה יכול להיות רק הזיכרון הפרטי או שהיא שגם היא לא תדע לדבר או ללכת והיא תצטרך ללמוד הכל מחדש תתפללו שזה רק הזיכרון הפרטי״ אף אחד לא ידע איך להגיב מצד ראשון היא עמדה למות ובכינו מצד שני עכשיו היא לא מתה אבל זאת כבר לא היה לירז הרגילה ,
אחרי שבוע
היום סופסוף אני משתחרר מהבית חולים את לירז משחררים שבוע הבא מאז אותו היום לא דיברתי איתה הייתי מת לדעת מה המצב שלה ״חן יאלה לקחת את כל הדברים שלך״ אבא שלי שאל אבל לא ממש הייתי בפוקוס ״אמממ מה?״ שאלתי ״לקחת את כל הדברים שלך״ הוא שאל שוב ״אממ.. כן כן״ התקדמנו לכוון הדלת היציאה הגדולה של הבית חולים ״אממ אבא דקה אני בא שכחתי משו בחדר״ אמרתי לו וזה היה שקר רצתי לחדר של לירז הדלת הייתה סגורה פחדתי לדפוק דפקתי שתי דפיקות חלשות ״היא ישנה״ שמעתי קול של בחורה מאחורי הסתובבתי ״היי טלי״ אמרתי כשראיתי אותה ״אם אתה רוצה אתה יכול להכנס היא פתחה לי את הדלקתי הדלת הפתחה לאט פחדתי להסתכל הרמתי טיפה את הראש ראיתי אותה שוכהת שם רציתי פשוט לבוא ולנשק אותה התקרבתי אל המיטה שלה ״טוב אני בחוץ״ טלי אמרה וסגרה אחריה את הדלת ״לירז אני יודע שאיבדת את הזיכרון אבל בבקשה אל תשתני אני אוהב אותך איך שאת עדינה שקטה ביישנית כשצריך ידעת להתאים את עצמך לכולם ובגלל זה התאהבתי בך בבקשה תשארי כמו שאת״ אמרתי לה ונישקתי אותה נשיקה עדינה בפה ידעתי שזה לא בסדר שאני מנשק את החברה של חבר שלי אבל לא יכולתי רק להסתכל אני ולירז נפרדנו בטעות ,

נקודת מבט לירז:
אתמול והיום לאון האח החורג שלי הסביר לי מי אבא שלי מי חבר שלי מי חברה של אבא לי. ואת כל זה בקשתי מלאון שלא הספר לי אם היה לי חבר אני לא רוצה לדעת ושאם היה לי אז שיגיד לו שאני מתחננת שהשכח אותי , הרופא אומר שניצחתי בנס אבל ושהיה לי מזל כשאני שואלת מה קרה לי ואיך הגעתי לפה כולם מנסים להעביר נושא איזה מעצבנים הם אני לא יודעצ איך הצלחתי לחיות איתם האחות אמרה לי שאני צריכה לנוח ושאני הנסה לישון אחרי 10 דק שלא הצלחתי להרדם שמעתי שתי דפוקות בדלת הדלת נפתחה ואז פתחתי טיפה את העיניים שלא עשיתי לבת שפתחתי אותם בכלל ראיתי שאת את טלי והיה איתה שם משהו שלא הצלחתי לראות את הפנים שלא ואז טלי יצאה וכשהוא התקרב אלי סגרתי את העניים הוא התחיל להגיד לי שאני לא השתנה ואיך הייתי ובלה בלה ניחשתי שזה היה החבר שלי וכשהוא נישק אותי התחננתי שהוא לא יפסיק היה לו ריח ממכר בטוח שהייתי חברה שלו הוא יצא מהחדר לא הצלחתי לראות אפילו איך הוא נראה הייתי ממש סקרנית לדעת