נשיקה חטופה

פרק-20

נקודת מבט חן:
הרגשתי כאבים חזקים בראש והעניים שלי היו עצומות הרגשתי לידי מישהי קטנה יושבת לידי ומחבקת אותי רציתי לדעת שזאת לירז עכשיו מחבקת אותי אבל אז נזכרתי שאנחנו לא ביחד אז אין סיבה שהיא תחבק אותי ככה ,אולי זאת אדל?! אבל אז שמעתי את הקול של אחותי הקטנה הקול שלה צבט לי את הלב ״חן בבקשה תתעורר משעמם לי בלעדיך אני רוצה להמשיך להציק לך חן... בבקשה משעמם לי להיות לבד בבית ניסיתי לפתוח את העיניים כמה שאני יכולתי הרגשתי אותם נפתחות לאט לאט ״הוא התעורר הוא התעורר״ אחותי הקטנה צעקה בהתרגשות ורצה מחוץ לחדר אל ההורים שלי תוך פחות מחצי שנייה ראיתי את ההורים שלי מסביב למיטה שלי ״אתה רעב? רוצה לאכול לשתות משו״ אמא שלי אמרה טיפה לחוצה ״אמא הכל טוב״ אמרתי לה אבל זה לא עניין אותה והביאה לי כוס מים וראיתי אותה שמה לי בצלחת אוכל שהיא הביאה מהבית קח תוכל היא אמרה וידעתי שהייתי חייב לאכול טיפה כדי שהיא לא תכניס לי בכוח , ״אדל הייתה פה היא אמרה שהיא תחזור יותר מאוחר״ אמא שלי אמרה אבל אז באמצע שאכלתי נזכרתי שלא הייתי לבד ברכב נזכרתי ... נזכרתי שהייתי עם לירז ״האאא אמא אבא איפה לירז היא בסדר הכל בסדר איתה? ״ שאלתי עם קול מודאג ראיתי את אמא שלי משפילה מבט והסתובבה בחזרה לקופסת אוכל ״אבא״ שאלתי אותו ״טוב אני הולך לקנות שתייה״ ״אמא את יכולה לדבר!״ פקדתי עליה ״חן..״ אחותי הקטנה נגשה אלי בצעדים קטנים הרמתי אותה על המיטה ״לירז לא מרגישה כל כך טוב אני שמעתי מתומר שהרופא אמר שאם היא לא מעוררת עוד 6 שעות אז״ היא אמרה ואז עצרה ״אז מה״ לחצתי עליה שתספר כבר ״אז היא תמות״ היא אמרה ואז כבר לא ראיתי בעניים וקמתי  במהירות מהמיטה אבל רוני(השם שלה) תפסה לי את הבגדים חזר והיא פחדה לעצור ומהמהירות שקמתי כשהיא משכה לי בחולצה היא נפלה מהמיטה ״רוני״ אמרתי במהירות והרמתי אותה על המיטה שתשכב ״אני מצטער ״חן חכה רגע ״ היא אמרה ותפסה לי בשרוולים ״אני לא יודעצ אם עבר כבר 6 שעות אבל עבר הרבה זמן מאז״ היא אמרה את זה וזה הלחיץ אותי יותר נתתי לה נשיקה מהירה במצח ״את יודעת באיזה חדר היא״ שאלתי אותה במהירות ״אחד שלוש וחמש אני חושבת אני לא בטוחה ״ היא אמרה והבנתי שזה חדר 135 ראיתי ליד החדר שלה את המשפחה שלה ואת תומר כולם שם בוכים  אבל כשראיתי אותם התביישתי להראות את הפנים שלי אבל הייתי חייב לראות את לירז התקדמתי אליהם ״יבן זונה״ לאון קפץ מאיפה שהוא ישב ונתן לי אגרוף בפנים ואז תומר ואבא של לירז מיהרו להחזיק אותו נפלתי על הרציפה וטלי התקדמה לעזור לי ״אני באמת מצטער אני..״ רציתי להמשיך להגיד לאון עצר אותי ״אם אתה באמת מצטער ואתה באמת אוהב את לירז אז תעיף את הפרצוף שלך מפה זה יעשה טוב לכולם״ הוא אמר וטלי לחשה לי באזור ״ עדיף שתלך״ התקדמתי לחדר בצעדים קטנים ״נו ראית אותה״ רוני שאלה בהתעניינות ״ לא״ עניתי והתביישתי מעצמי ״מה למה?״ היא שאלה ״רוני לא עכשיו בבקשה״ אמרתי בעצבים ראיתי אותה נבהלת ״אוף ... איתי אני מצטער רוני את לא עשית כלום שאני ידבר איתך ככה״ ״זה בסדר חן מזה מה קרה לך פה״ היא שאתה והצביע על הפנים שלי כנראה שנהיה לי סימן ״ ״ ״הא הבנתי...אני חושבת שאתה צריך ללכת לדבר איתה לפחות תבקש סליחה מהמשפחה שלה בבקשה חן תדבר איתה תגיד לה שאתה מצטער גם אם היא לא שומעת אותך״ היא אמרה ואז לא חשבתי פעמיים ורצתי לחדר שלה למזלי המשפחה שלה לא הייתה שם אבל כשנכנסתי לחדר בדיוק ראיתי שמתחילים לנתק אותה מהמכשירים  מאוחר מידי