נשיקה חטופה

פרק-24

נקודת מבט חן:
נכנסתי לכיתה באיחור של 10 דק למזלי אני לא עם תומר בכיתה ולצערי אני עם אדל בכיתה היה מקום פנוי ליד אדל ״אדון תומר בוקר טוב לא ראינו אותך הרבה זמן איך אתה מרגיש״ המורה שאלה ״ברוך ה נשמה״ אמרתי לה הלכתי לשון ואמרתי לו באוזן ״שב ליד אדל רבנו״ הוא לא אמר כלום והוא הלך לשבת לידה ראיתי שאדל הורידה את הראש אבל זה לא עניין אותי ישבתי ליד עדי ילדה מהכיתה שאני לא כזה מת עליה ראו על הפנים שלה שהיא התלהבה לשבת לידי חייכתי לה ועשיתי כאילו שאני מקשיב לשיעור אבל בעצם למי הכפת מהשיעור המעפן הזה אחרי שעתיים של שעמום סופסוף נשמע הצלצול כולם התחילו לקום מהכיסאות אני עוד ישבתי בכיסא והייתי בפלאפון ראיתי בזווית של העין משהו עומד הרמתי את הראש וראיתי את הדל החזרתי את הראש בחזרה לפלאפון ״חן אנחנו יכולים לדבר ״אין לנו על מה את יכולה ללכת ביי״ אמרתי לה וראיתי שהיא לא זזה ״עזבי אני הלך״ תיקנתי את עצמי קמתי מהכיסא משאיר אותה בלי מילים ויצאתי מהכיתה שון ואיתי הצטרפו אלי ״מה מה נסגר אחי״ שון אמר ״עזוב״ אמרתי לו ״איך אתה יכול לריב עם הכוסית הזאת״ איתי שאל אותי ״טוה אל תשגעו אותי אין לי עצבים אליכם עכשיו ישבנו למטה בספסלים ״יואו נו שכחתי את הסיגריות על השולחן״ אמרתי ועליתי לכיתה כדי לקחת אותם עדי עוד ישבה שם מה נסגר עם המוזרה הזאת למה היא תמיד לבד למה היא לא יורדת למטה עם כל הבנות לקחתי את הסיגריות מהשולחן וכשהסתובבתי כדי לצאת מהכיתה אבל כשהסתכלתי עליה יותר טוב ראיתי את העניים שלה אדומות כאילו היא בכתה לפני שבאתי רציתי להתעלם אבל לא יודע משהו מבפנים לא נתן לי ״עדי הכל טוב״ שאלתי אותה עם קול עדין ״אממ כן הכל סבבה״ היא אמרה ונסתה להסתיר את הפנים שלה כדי שאני לא הראה שהיא בכתה ״את בטוחה כי זה לא נראה ככה״ אמרתי לה ״מה הכפת לך גם ככה זה לא מעניין אותך נכון אז למה אתה שואלת״ היא אמרה עם קול גבוה נבהלתי ממנה קצת כאילו מה היא רוצה ״אוקיי סליחה לא רציתי לעצבן אותך״ אמרתי והלכתי לכוון הדלת ״חן״ שמעתי אותה קוראת לי ״הא״ הסתובבתי אליה ״אני מצטערת פשוט לא חשוב סליחה אתה לא עשית לי כלום״ היא אמרה התקרבתי לשולחן שוב ״את רוצה לספר לי מה קרה״ שאלתי אותה והפעם באמת התעניינתי ״לא אתה תצחק עלי״ היא אמרה ״אני מבטיח שאני לא הצחק״ אמרתי לה ״אתה מבטיח״ היא שאלה שוב כדי להיות בטוחה ״כן״ אמרתי לה עם חיוך ״טוב אז... אני לומדת משחק כבר כמה שנים ו..שלשום הלכתי לאודישן הכל היה סבבה והכל עד שכשיצאתי שכחתי שם את הכובע שלי וכשרציתי להכנס שמעתי אותם מדברים עלי והם אמרו ׳יש לה פוטנציל אבל תראה אין היא נראת אנשים רוצים שחקנים יפים יותר אנחנו יכולים למצוא משהי יפה יותר׳ אחרי ששמעתי אותם אומרים את זה הכובע כבר לא עניין אותי והלכתי משם חשבתי שאולי עוד היה לי תקווה אבל הם התקשרו אלי לפני שנכנסת ואמרו לי שלא התקבלתי״ היא סיימה לספר והדמעות התגברו חיבקתי אותה לא יודע למה ״אל תדאגי את תעברי אותו״ אמרתי לה וניסיתי להרגיע אותה ״איך הם אמרו לי שאני מכוערת אז למה שהם הרצו אותי״ עדי היא לא כזאת מכוערת יש לה יופי שיש מה לשפר בו ואם משפרים אותו אז היא כוסית ״היום אחרי הלימודים נלך לקניון סבבה״ שאלתי אותה  ״באמת״ היא היתה נראת מופתעת ואת האמרת שגם אני למה לעזאזל אני אמרתי לה את זה ״כן״ אמרתי לה ״ למה אתה מנסה לעזור לי את גם ככה לא סובל אותי״ היא אמרה ונשמע הצלצול החברה מהכיתה התחילו לחזור ״אז עכשיו כן״ אמרתי לה עם חיוך והיא נתנה לי חיבוק לא חשבתי שהיא חמודה חשבתי שהיא מעצבנת אבל נקווה שבקניון היא לא תהיה מעצבנת ואני הצטער על זה שהצעתי לה את זה בכלל