מחשבות ורגשות

כלבה

היא שיחקה בו, כששיעמם לה, היא מיד קראה לו, והוא, כמו כלב, התייצב.
עמד דום, ונתן לה לשחק.
ברשגשותיו, באהבתו.
כמו הבובה האהובה עליה, היא שיחקה בו בלי סוף!
הוא סבל, כאב לו.
היא לא שיחקה בו המון, אלה רק מתי ששיעמם לה, הבובה האהובה עליה חזרה והתייצבה.
אבל אז, עברו חודשיים מאז המשחק האחרון, הבובה התחכמה. הבינה שזה כואב מידי להמשיך, לקחה את הרגליים, ועזבה.
שהיא רצתה שוב לשחק היא קראה לבובה שלה, אבל הבובה לא ענתה. היא עזבה את הבובה והלכה לשחק במשהו אחר.
עוד חודש עבר והיא שוב קראה לבובה, היא צרחה אל הבובה ואז הבובה הופיעה, אמרה לה שהיא כלבה, והלכה.