כך זה היה

פרק 2

אורן ישב עם עצמו וחשב. חשב על מחר. מחר כולם מגיעים לבסיס החדש, חוזרים לשרת כולם ביחד, זה סימן טוב. אבל לא רק על זה הוא חשב. אורן גם חשב כיצד כדאי לו לנהוג עם ליאור. שאלתה "מה אתה רוצה ממני?" עוד הדהדה בראשו. ההודעה האחרונה ממש הוציא אותו מגידרו.

הוא כעס על ליאור, מדוע ענתה לו בצורה כזאת.

אומרים ששינה תמיד מסדרת לך את המחשבות. ואכן, לאחר שינה טובה, קם אורן עם מסכנה ברורה. מעכשיו הוא מתעלם ממנה. האמת תחושת כעס גדולה מאוד הייתה בליבו, אולי זה האגו שלו שנפגע.

כולם הגיעו לבסיס החדש, שממוקם בצפון הרחוק. לא באמת הפריע לאורן המרחק, העיקר שכולם חזרו לשרת יחד.

הוא חיפש מיד את חברו הטוב לב. חיפש אותו בבסיס שעה ארוכה.

"לב מה שלומך?" אמר אורן.

"הכל מעולה, איזה כיף שאנחנו שוב ביחד כולם" ענה לב. "אני רוצה שתכיר את דורון, חייל חדש במחלקה שלי, גאון מחשבים."

"עכשיו לא יהיו יותר בעיות במחשב של שמוליק הכל מסודר." צחקק לב.

דורון היה חייל חדש. סיים לא מזמן קורס.

גאון.

דורון היה בחור גבוה, רזה, הנדסאי במקצועו. לא סתם הוא לקח חלק בקורס המחשבים המיוחד. לא סתם אומרים עליו שהוא גאון. לדורון היה הרבה מאוד כסף. בקיצור, דורון הוא כל מה שאישה רוצה.

"אני בטוח שנהיה חברים טובים" חשב בליבו אורן. "הרי גם אני הנדסאי."

לב השאיר את דורון במגורים.

המגורים היו מאוד קטנים. עשרה חדרים היו אמורים לאכלס את כל חיילי הבסיס. ובניגוד לבסיסים אחרים, מגורי הבנות היו מול מגורי הבנים. ממש מרחק של 5 מטרים זה מזה. בין שני מתחמי המגורים יש את חדר הפלוגה, שלידו יש ספסל. החיילים איכלסו את הספסל במשך רוב שעות היום, אך עיקר ההתכנסות שם הייתה בלילה, שם היו עורכים שיחות נפש.

"נו, סידרת כבר את כל העניינים עם ליאור?" שאל לב.

"שמע, חשבתי על זה ואתה מכיר אותי, כשאני נעלב או נפגע אני מיד מפעיל מנגנון של הגנה. אין טעם שאני אדבר איתה. לא רוצה לא צריך. יש עוד המון בנות בבסיס."

"אתה מחליף בנות מהר" צחק לב. "צודק, הנה רק היום הגיעה בחורה חדשה לבסיס,קוראים לה שרון, הולכת להיות קצינה בעתיד. בטוח שהיא משהו מיוחד."

"שיהיה לה בהצלחה" ענה אורן באדישות.

לשרון היו מספר תכונות, כשהבולטת שבהן היא הנוכחות העצומה שלה. אי אפשר שלא לשים לב אליה, ובטח שליופי שלה. לשרון שיער בצבע חום, ארוך וחלק. עיניים ירוקות בהירות. שרון החליפה את האודם שעל שפתיה ממש כמו גרביים, בכל יום צבע אחר, אך תמיד שפתיה היו בולטות.