"ליאור, אני לא אגיע הבוקר איתך, תצטרכי לנסוע לבד הבוקר" שלח אורן הודעה.
"למה?" שאלה ליאור.
"לא יודע, המפקדת לא אומרת לי, נתראה בהמשך."
אורן הגיע במהירות לבסיס, הכי מוקדם שהגיע בכל שירותו הצבאי.
הוא נכנס למשרד, שם חיכו לו שני מפקדיו.
"מה היה כזה דחוף שאני אגיע מוקדם? משהו שלא סבל דיחוי ולא יכלת לספר לי?" שאל.
"מצלמים היום פרסומת" ענתה המפקדת. "פרסומת לשיווק הבסיס."
"בגלל זה נסעתי כמו משוגע עד כאן?"
"תתכונן זה ייקח שעות, צילומים זה לא דבר קל" ענתה המפקדת.
הפרסומת לקחה שעות. עוד טייק ועוד טייק.
"אני צריכה לאפר אותך" אמרה המפיקה.
"אין מצב בעולם" ענה לה אורן.
"נשים לך רק סומק" אתה לא רוצה להזיע בטלוויזיה.
"איזה שירות מוזר" חשב לעצמו. "מאפרים אותי, אני וליאור בסרט משלנו, הזוי."
הצילומים נמשכו קרוב לשמונה שעות. אורן כבר היה מותש ועצבני.
"איפה אתה?" שאלה ליאור את אורן. "לא ראיתי אותך כל היום."
"אני מגיע מיד למשרד שלך, סיימתי את הצילומים" ענה.
אורן נכנס למשרד, ומזה הרבה זמן עלה לליאור חיוך על הפנים בעודה מחבקת חזק את אורן.
"בוא שב לידי בכיסא" אמרה ליאור. "כל היום לא הייתי איתי, בבוקר נטשת אותי ושבוע שעבר נעלמת לי."
"דורון בא לכאן עוד מעט" אמרה ליאור.
"אה, זה ששיכר אותך והתנשקתם" עקץ אורן.
"לא התנשקנו כי השתכרתי" הגיבה ליאור.
"ברור שכן" קטע אותה אורן. "גם אם אני הייתי משכר אותך, היינו מתנשקים, זאת לא חוכמה."
"תבין" ענתה ליאור. "אנחנו לא התנשקנו ולא נתנשק" הבהירה לו ליאור.
אורן כעס. לא מספיק שהוא שילם כסף לצימר כדי לשמוע שמימן לדורון וליאור את הנשיקה, ליאור גם פגעה לו באגו. מבלי לחשוב צעק עליה מיד "את יודעת מה ליאור, אני מצטער, מצטער מאוד שחיבקתי אותך בצימר, כשיש לי רגשות לעדי."
כמובן שאורן שיקר, לא היו לו רגשות לעדי, אך מכיוון שזכר ששרון סיפרה לו שליאור מקנאה ביחסים שלו ביניהם, החליט לפגוע בו.
הצעקות היו חזקות שאפילו מפקד הבסיס יצאה מחדרו ובדק מה פשר הצעקות.
"רק אל תעלב לי עכשיו ותלך", התעצבנה ליאור.
YOU ARE READING
כך זה היה
Short Storyזהו סיפור על שירותם הצבאי המשותף של ליאור ואורן. סיפור שהתחיל לא טוב והיה צריך להגיע לידי אהבה. האמנם?!
