בתיה צדקה בהחלט, אורן אכן החליט לעשות לי חיים קשים. החדרים בקומה היו גדולים, ולקח לי הרבה זמן לנקות חדר אחד. אני עדיין בחדר של האידיוט הזה, מתנערת מהמחשבה שהם עשו סקס על המיטה הזו לפני זמן מה, ומציעה את המיטה פעם נוספת. אחר כך שטפתי את הרצפה וקיפלתי את הבגדים שנחו על הרצפה בצורה מסודרת, והנחתי אותם על השידה שבתחילת החדר. נכנסתי לשירותים, ורוקנתי את הפח אל שקית הזבל הרחבה, שנתלתה על העגלה, ואספתי את כל המגבות המלוכלכות אל התיבה שבתחתית העגלה.
דלת השירותים נפתחה בתנופה וקפצתי בבהלה, "הו יקירתי, אל תגידי לי שזה החדר הראשון שלך!" שמעתי את קולה הרך של בתיה כאשר היא גיחכה בשקט, ואני צעדתי לכיוונה, ששפשפתי את ידיי זו בזו "באיזה חדר את, גברת משתחצנת?" שאלתי בקול ילדותי, והיא מחתה דמעה קטנה מזווית עיניה. "אני בחדר השלישי מתוקונת, באתי לראות איך הולך אצלך." בלעתי את רוקי בתבוסה, אני בחדר הראשון. הראשון! איך זה בכלל אפשרי לנקות את החדרים הללו בכזו מהירות? זה גדול פי ארבע מהחדר שלי במעונות!
"הולך מצוין, בדיוק סיימתי עם החדר..." יצאתי מהשירותים, שהעגלה בידי ונהרתי אל החדר הסמוך, "הראשון". אני מסיימת את משפטי בלחישה, בתקווה שהיא לא שמעה את דבריי, אחרת היא כנראה הייתה מתחרפנת. בתיה יצאה מיד אחריי, שסגרה את הדלת אחריה, והחלה לצעוד בהמשך המסדרון.
"נתראה עוד מעט!" היא נופפה לי לשלום, וחזרה אל המסדרון שלה. נאנחתי בהקלה, וניגבתי את מצחי המזיע בגב כף ידי, שנכנסתי אל החדר השני. הפעם, דאגתי לדפוק קודם לכן. טעויות לא עושים פעמיים.
בחדר השני כבר לא הופתעתי מגודלו של החדר, ומיד התחלתי בעבודה. קודם אני הצעתי את המיטה בעדינות שלא הייתה אופיינית ולו במקצת להתנהגות הרגילה שלי, התנהגות מרושלת ופזיזה שנעשית לרוב בתסכול ובכעס. כנראה כי ידעתי שמדובר במתנה שאולי לא תשוב וניצלתי כל רגע, מתענגת על המחשבה שבזמן שאני עושה את הדברים הרגילים הללו, אני גם מרוויחה כסף. חיוך לא רצוני עלה על פניי עוד לפני ששמתי לב, וטפחתי כמה פעמים על השמיכה שיישרתי אותה על המיטה.
"חשבתי שאת לא מהסוג שמחייך" קול סינן מאחוריי, וקפצתי בבהלה, "שיט, הבהלת אותי!" קראתי בתסכול, עוד לפני שאני הספקתי לשקול מילים. הסתובבתי באיטיות להביט בו. שיערו עדיין היה מבולגן, אך בצורה שנראתה מכוונת. אני חושבת שאילולא הייתי מוציאה אותם מהחדר הוא היה יושב שם במשך שלושים שניות בלבד, ומסיט את שיערו ברשלנות לצידו השמאלי, כפי שהוא מסודר כרגע, וזאת לעומת הבלגן הטוטלי שהתרחש מעל ראשו כשיצא מהחדר אחרי הסקס עם הברבי. אני לא מבינה מה הוא עושה כאן, זה אפילו לא החדר שלו. ולמה הוא מרגיש כל כך בטוח להמשיך להציק לי? אני אפילו לא מכירה אותו!
"זו כבר הפעם השנייה שאת אומרת לי את זה היום." הוא אומר בכל הרצינות שהצליח להפיק, אך גיחוך לא רצוני נפלט מפיו בסוף דבריו. "טוב, כי אתה מבהיל אותי." גייסתי את התירוץ הכי הגיוני שעלה למוחי, והתחלתי לצעוד לכיוון חדר האמבטיה, "בכל מקרה, מה אתה עושה כאן?" שאלתי בסקרנות מזויפת. אך בכנות, פשוט רציתי הסבר הגיוני לעובדה שהוא נמצא כאן.
"הדלת הייתה פתוחה וחשבתי לומר שלום לאמא." הוא גיחך מעט, ואני גלגלתי את עיניי בתגובה, זה כל כך אידיוטי! "אמא עובדת, תוכל פשוט ללכת מכאן?" לחשתי באדישות, כאשר אני אוספת את המגבות המלוכלכות, ומניחה אותן חזרה בעגלה. אני מקווה שהוא נעלם, אך הוא לא נע ולו סנטימטר אחד.
"אבל אני לקוח, את משרתת אותי." שמעתי את קולו מאחוריי, והסתובבתי במהירות. הוא כנראה צוחק עליי! מה זו האמירה המטומטמת הזו? כנראה שהוא לא צפה את עצירתי הפתאומית, כי אני רואה אותו עוצר במהירות במקומו, שעיניו נפערות מעט.
"סליחה? מאיפה שמעת שאני פאקינג משרתת אותך?" שאלתי בכעס, אני לא מאמינה שאני בכלל מפתחת איתו שיחה כזו מטומטמת.
"אל תקללי," הוא סינן בשיניים חשוקות ולסתו התהדקה לקו דקיק, "וחוץ מזה, זה מה שאת עושה בתור עובדת במלון שאני שוהה בו." אני מביטה בו לכמה רגעים לפני שאני מתפרצת, הוא צוחק עליי? מה הוא רוה לכל הרוחות?
YOU ARE READING
Marginal Youth
Teen Fiction❞אושר תמיד יכול להימצא, גם בזמנים החשוכים ביותר... מספיק שרק אחד זוכר להדליק את האור.❝ - אלבוס דמבלדור. ✖ Marginal Youth/נוער שוליים ✖ הדבר הקל ביותר היה להאשים את עומרי, או את הפנימייה המפוקפקת שנאלצה לקבל את אוריאן הורוביץ לשעריה. ואז, שהעבודה מגי...
