"מלחמת העולמות"

פרק 9

לידור:
"איפה היית?" משה שואל כשאני נכנס בחזרה לדירה עם חיוך בגודל עזריאלי מרוח לי על הפנים...
"הייתי צריך ללכת לבדוק משהו" אני עונה בקצרה "נסיך נתחיל את היום כייף עם אבא?" אני פונה לדן, הוא יושב עם פרצוף רציני ולא עונה לי
"דן, תסתכל עליי" אני פוקד עליו והוא ממשיך לא להביט בי
"מה כבר אמרת לו?" אני שואל את משה
"נשבע לך באמא שלא אמרתי לו כלום. הוא צחק וחייך עד שהגעת" משה מסביר לי וזה קצת מדאיג אותי
"טוב אני כבר יוציא את זה איכשהו ממנו, בכל מקרה תודה אחי." אני אומר לו. משה טופח על שכמי, נותן נשיקה לדן ויוצא.
אני נגש לדן, מרים אותו על ברכיי ומחבק אותו חיבוק אבהי "רוצה לספר לי מה קרה?" אני שואל בשקט והוא נד בראשו ומשלב את ידיו
"ואולי בכל זאת?" אני מנסה שוב.
דן מביט בי בעיניו הגדולות ואומר בשקט "אני מתגעגע אליך"
אני עוצם את עיניי, נושם עמוק ומנסה להרגיע את הכאב החד שמפלח את חזי כאילו פגעו בליבי עם חץ.
"גם אני מתגעגע אליך חבר" אני מחזיר לו ונושק לראשו
"אז למה אתה לא מגיע יותר?" הוא שואל בטון ילדותי, בחיי שאני לא יכול מולו.
איך מסבירים לילד בן 5 שאבא מעדיף לא לאגיע בגלל אמא, ושאבא לא גר עם אמא כי ככה זה לפעמים.
"אני מבטיח שאקח אותך יותר, נבלה יותר, נשחק יותר ונוכל המון המון גלידות" אני מנסה לרומם את מצב רוחו
"אבל אמא לא מסכימה לי הרבה גלידות" הוא אומר כאילו פתאום נזכר
"אמא תסכים לנו חד פעמי, אל תדאג אבא יסדר את זה. אתה סומך עליי?"
"כן"
"אז תביא נשיקה"
דן תופס את פניי בשתיי ידיו הקטנטנות ונותן לי נשיקה חזקה על הלחי
"או, עכשיו יותר טוב" אני אומר בחיוך והוא מחייך אליי "עכשיו, מה תרצה לעשות?" אני שואל "שנשחק בפארק? אולי נלך למשחקיה בקניון?" אני זורק סתם אפשרויות באוויר ודן מבטל את כולם
"בסוף נשאר כאן" אני אומר
"בוא נלך לים" הוא פתאום אומר, מביט בי בהיסוס ולאט לאט חיוך ממזרי עולה על פניו
"ים?" אני שואל בחשדנות "למה דווקא ים?"
"כי עכשיו קיץ ועדין לא הייתי בים" הוא אומר בקול בכייני
"טוב..אז בוא נסע לים"
"אפשר שגם דוד משה יבוא?" הוא שואל ומביט בי בתקווה
"למה?" יש לי הרגשה שאני יודע מאיפה הרעיון של הים הגיע
"אבא אתה שואל יותר מדי שאלות, פשוט תזרום" הוא קובע ולוקח את הנייד שלי, משאיר אותי המום. בן כמה לעזאזל הילד הזה?
"מה?" אני שואל את דן כשהוא מושיט לי את הנייד
"תתקשר לדוד משה ותגיד לו שהוא בא איתנו"
"דן חמוד שלי" אני יורד על ברכיי ומביט בו בגובה העיניים "איפה במשפט 'יום כייף עם אבא' אתה שומע את דוד משה?"
"אל תהיה כזה מצחיקול יהיה כייף עם דוד משה"
מי אומר מצחיקול? ומי מלמד את הייצור הקטן הזה לדבר?
"דנדן לדוד משה יש עבודה, הוא עסוק, הוא לא יכול לבוא איתנו ככה פתאום" אני מנסה להסביר לו
"לא נכון. דוד משה אמר לי שאם נלך לים הוא יבוא איתנו ושיהיה כייף בים ו..." הוא מתפרץ עליי ונעצר כאילו הבין שהפליל את משה
"אז זה היה הרעיון של דוד משה?" אני אומר בטון זועם ומעמיד פני כועס
"קצת" הוא עונה לי בשקט ומשפיל את עיניו
"צריך לבעוט לדוד שלך בתחת ולא לקחת אותו לים"
"היי אמרת תחת" דן מתחיל לצחוק צחוק מתגלגל ואני אחריו.