אהבה שלא נמחקת

פרק 1

אני מסתכלת על המראה המרובעת שמולי. גוף עירום נגלה אלי, גוף רזה, חיוור וחלול עם עצמות בולטות. בצד ימין של גופי יש צלקת שנמשכת עד לירך ובשני הרגליים צלקות מעשרות הניתוחים שעברתי. גם על בטני יש צלקות קטנות יותר שנמשכות עד לאמצע הגב. מצולקת זה מה שאני חושבת על עצמי. אני נזכרת בסיטואציה דומה שהייתה לי לפני 4 שנים בחדרי בעיירת צפון קרולינה הקטנה.
גופי אז היה חטוב, שזוף, מוצק וללא צלקת אחת, רק בטני הייתה קצת בולטת כלפי חוץ וידי הונחה מעליה למשמר, מגנה עליה. בהריון הייתי אז בהריון, ילדה בת 19, תלותית ומפוחדת.
אני נזכרת בו- בעיניו הירוקות של כיילב, כיצד הוא תמיד הצליח לחדור אלי, אפילו שלא רציתי.
טיפשה הייתי טיפשה מאוהבת. כיילב הבחור הרע של העיירה, הולך עם כל אחת וזורק אותה ללא
חרטות. הייתי צריכה לדעת שלא ללכת אתו, אבל הייתי מאוהבת והוא היה שיכור. למחרת בבוקר שקמתי לבד במיטה של דירתו, הייתי בטוחה שהוא יחזור, אבל עברו 3 חודשים, מאז אותו רגע, עד ששמעתי שהוא חזר. אני נזכרת באותו יום שירדוף אותי עד סוף ימי חיי, היום שהסיוטים והצלקות החלו...
לפני 4 שנים
הייתה זאת שעת ערב מאוחרת ישבתי סביב השולחן עם אמא, אבא ואחי אדם. בדיוק ניסיתי להעלים עוד חתיכת בשר מתחת לשולחן, על מנת שלא אצטרך לאכול אותה. הבחילות באותה תקופה היו נוראיות ולא רציתי שמשפחתי תגלה את האמת. "כיילב חזר היום לעיירה, מתי הבחור הזה כבר יכלא ויהיה לנו שקט" שמעתי את אדם אומר.
כיילב מוחי התעורר לחיים כאשר שמעתי את שמו ולא המשכתי להקשיב, קמתי כולי רועדת: "אני לא חשה בטוב, אני יוצאת לנשום אוויר".
"טריס שבי מיד" אמי אמרה , אך אני כבר הייתי מחוץ לדלת.
כיילב הוא חזר, הוא חזר חשבתי לעצמי הוא חזר אלי, רצתי לכיוון דירתו, דפקתי על הדלת אך שום קול לא נשמע.
אני חייבת לדבר אתו, הוא חייב לדעת על התינוק...מחשבותיי רצו ללא הפסקה, כאשר שמעתי קול אומר: "קדימה בייב עוד קצת ואנחנו שם". קולה של אישה נשמע ברחוב, הסתובבתי
לאחור וראיתי את כיילב, נתמך באישה שלא הכרתי. גופו היה רפוי, ממכנסיו וחולצתו הסריחו מאלכוהול. האישה הזרה הייתה מסריחה גם היא מאלכוהול, שערה צבוע בבלונד ועל גופה שמלה שכמעט לא נראית.
"כיילב .." התחלתי לומר, "אני צריכה לדבר אתך".
ראשו של כיילב אפילו לא הופנה אלי כאשר הוא והאישה עברו לידי, על מנת להיכנס לבניין.
כיילב תפסתי את ידו: "בוא נדבר, אני חייבת לדבר אתך" קולי יצא חלש ומתחנן, עיניי הכחולות מסתכלות על עיניו מתחננות להבנה.
אז תכנסי הוא הצביע על דלת דירתו. נכנסתי לדירה רועדת " כיילב, האם אנחנו יכולים לדבר לבד?".
"לבד" הוא אומר, "מדוע, עד שהעניינים מתחילים להתחמם, בייב בואי לפה" ,אמר אך לא הסתכל עלי.
הבחורה הזרה הסתכלה לכווני צוחקת , ידיה מחליקות על חזהו של כיילב פותחות את חולצתו. ראשו של כיילב נרכן לכיוונה. "עצור" אמרתי .הוא הסתכל עלי, פיו נמתח בחיוך אכזרי "לעצור, למה ? אולי תלמדי משהו חיוני, כמו איך לספק גבר". ידיו נפנו לרוכסן של מכנסו.
"אני לא הייתי עם אף אחד, רק אתך, למה אתה עושה לי את זה"? בכיתי. בסיבוב חד הוא פנה אלי ידיו תפסו את כתפי ופרצופו נרכן לפרצופי. לא זיהיתי את המראה שלו, כאשר אמר לי, "את רוצה פרס על זה? את כולה ילדה קטנה של אמא ואבא, לכי לך ילדה קטנה לכי ואל תחזרי".
והלכתי לי יותר נכון רצתי, רצתי ברחובות העיר, לא מתייחסת לגשם או לאנשים.
אולי כל מה שקרה לאחר מכן היה באשמתי, מכיוון שבעודי רצה לא שמתי לב שנכנסתי לתוך כביש צדדי בסמטה. לא שמתי לב עד שהאורות של שני פנסי המשאית הבהבו לעברי ומבטי תפס את מבט הנהג המבוהל שניסה לעצור. אך זה היה מאוחר מדי, כי ראשי כבר פגש את הכביש וגופי נמחץ מתחת לגלגל המשאית. שקט חשבתי לעצמי סוף סוף קצת שקט.....
כאשר קמתי לבסוף הייתי בת 19, כבר לא ילדה, כבר לא יפה, כבר לא בהריון, אלא רק מצולקת ואז הסיוט הגדול התחיל....

{{t~