אהבה שלא נמחקת

פרק 3

לפני שתקראו את הפרק, חשוב לי להדגיש שהפרק הבא כבר מוכן, לכן זה תלוי בכם

אם אני אעלה אותו היום או מחר.

"את הרגת אותו , את הרגת את התינוק שלנו ", ידיו של כיילב מתהדקות על צווארי ומתחילות ללחוץ. "אני"....מנסה לדבר אך לא מצליחה , גופי מתנגש במיטה ואני נופלת לאחור שכיילב מעלי. זה לא עוצר אותו ולא מאט, מכיוון שהוא ממשיך ללחוץ, עד שלפתע אני שומעת צחוק מתגלגל ברחבי החדר. אני מסתכלת לכיוון הדלת משם הקול הגיע ורואה אותה , את אותה בחורה שהרסה אותי בעבר. היא מחייכת אלי ולכיילב ובזרועותיה תינוק. "כיילב" היא אומרת , "גבריאל רוצה את אבא שלו". כיילב קם מעלי, מחייך לאישה ואומר : "בוא אלי , בוא לאבא ...", הוא מחבק את האישה ובזרועה אחרת מחזיק את התינוק, מבטו מקובע עליו. לבסוף הוא מסתכל עלי ואומר: "הוא שלי, לא שלך". אני מנסה לקום מהמיטה ולהתקדם לכיוונם, אבל נופלת שוב ושוב, אני זועקת לכיילב: "לא כיילב, גבריאל, זה התינוק שלי, זה התינוק שלי , אני קראתי לו ככה, תחזירו לי אותו , תחזירו לי, הוא לא שלה הוא שלי"...
"תחזירו " אני צועקת ופותחת את עיניי, חדרי החשוך נגלה אלי . אני מנסה לווסת את נשימתי ולהירגע מהחלום שחלמתי, הרי סיוטים זה לא דבר חדש אצלי. כל לילה כאשר אני הולכת לישון, כל המחשבות שניסיתי להדחיק באות ותוקפות אותי .מכיוון שידעתי שאני לא הצליח לחזור לישון , החלטתי לעשות משהו מועיל. נשכבתי על הרצפה הקרה, והתחלתי לעלות את הרגליים כלפי מעלה . תרגיל שאני עושה מדי יום, על מנת לחזק את שרירי רגליי. אין לי כל כך הרבה תרגילים שאני יכולה לעשות, בגלל שכמות הברזל שהחדירו לי לרגליים בבית החולים, די הגבילה אותי. לפעמים בימים קרים במיוחד, הכאב שהיה תוקף אותי , היה מאלץ אותי להתכרבל במיטה בצעקות . סיימתי סט אחד , קמתי מהרצפה , כאשר אני נאחזת במיטה לשם יציבות . פניתי לארון לקחת בגדים וצעדתי לכיוון המקלחת, משתדלת לא להסתכל במראה. לא רציתי להזכיר לעצמי את העובדה שאני פגומה. כאשר סיימתי להתקלח וירדתי במדרגות , דבר שלקח לי די זמן , מכיוון שההורים שלי חששו מרכילות ולכן לא העבירו אותי לחדר בקומה התחתונה השייכת לחדרי המשרתים . שמעתי את אמי אומרת: "אני לא יודעת אדריאן, אני מקווה שהיא תסתלק מהר מפה, מה אם מישהו יגלה את האמת. תאר לך את השמועות שירוצו. היא כבר עכשיו פגומה , היא לא צריכה להרוס גם אותנו ".
פגומה, המילה שכיניתי את עצמי במחשבותיי, נאמרה על ידי אמי. מאז התאונה הקשר בין הוריי החריף, אם לא נעלם כליל. אם בעבר הייתי שימושית, מכיוון שהייתי דוגמה מוצלחת לחבריהם, שבה הם יכולים להשוויץ, אם זה בציונים, מראה או אישיות. היום אני הבת המורדת שנכנסה להריון בגיל 19, עברה תאונה ועשתה הכול כדי להרוס להם את החיים. לכן לא הופתעתי שהיא קראה לי פגומה, אבל הלוואי....שהיא הייתה שמחה, אפילו רק קצת טיפה, מהעובדה שחזרתי.
אני ממתינה עד שאמי ואבי יוצאים מהבית ויוצאת לכיוון הסלון, אני רואה את אחי קורא את עיתון הבוקר. כנראה שהרעשתי יותר מדי, מכיוון שהוא הרים את מבטו ואמר: "קמת, רק שש וחצי בבוקר, מה את עושה ערה בשעה כזאת?". אני מחייכת לו חצי חיוך ואומרת: "בניו יורק אני קמה בחמש". זרועו של אדם מחבקת אותי ואני משתדלת לא להירתע, כאשר הוא אומר לי: "כאן זה לא ניו יורק טריס". הוא נאנח ואומר: "בקרוב תפגשי את ג'ין, אבל לפני שזה יקרה אני רוצה לבקש ממך טובה". הוא שם את ידיו על כתפיי, מסתכל לתוך עיניי ואומר: "אני יודע שעשית המון עבורי בכך שבאת חזרה הביתה, ההורים, כיילב, אני יודע שזה לא יהיה קל, אבל אני רוצה לבקש ממך להילחם, תילחמי עבור העתיד שלך, אני יודע שאת חושבת שאת הרוסה, אבל זה לא נכון.
קניתי לך חנות שתוכלי להפוך לחנות פרחים, מעל החנות יש דירה, ריהטתי אותה, כך שהיא מוכנה למחייה. אני מבקש ממך לחזור ולהתמודד, אם לא בשבילך אז בשבילי, מכיוון שאף פעם אני לא יהיה מאושר לחלוטין, אם את לא תהיי איתי. אני יודע שאני אנוכי, אבל אני מתגעגע אליך, את חלק ניכר מהלב שלי והלב שלי בוכה עליך, טריס". מילותיו חודרות לתוכי מחלחלות, ציפיתי ממנו, לאיזשהו לחץ, אבל אף פעם לא העליתי בדעתי שאני עד כדי כך חשובה לו שהוא יפנה לפן הרגשי, הפן הלא מוכר שלו. "בואי" הוא אומר ומושך את ידי, אנו יוצאים מהבית והולכים בשביל לעבר הגבעה שמשקיפה על העיירה. אנו עולים על הגבעה וכאשר אנו מגיעים לפסגה אני רואה ספסל מתכת שהמשענת שלו מורכבת מהמשפט: "תמיד אוהב אותך ג' '". ליד הספסל יש מעין בליטה ועליה עשרות פרחים צבעונים. אדם מושיב אותי על הספסל, נרכן על ברכיו מולי ואומר: "הכנתי את זה בשבילך ובשביל הילד שרצית לקרוא לו גבריאל ואף פעם לא זכה לשמוע את קולך קורה לו". הוא מצביע על הבליטה ואומר: "כאן יהיה הקבר שלא היה לך, הקבר של גבריאל, את יכולה לעלות לפה לדבר אתו, לספר לו דברים וגם לבכות ולשחרר, גבריאל כאן", הוא אומר לי. אני מסתכלת לתוך עיניו החומות היפות של אחי, רואה את הכאב, התחנונים שלו ואז אני עושה משהו שלא עשיתי כבר 4 שנים, אני כורכת ראשונה את ידיי סביב אדם ואומרת: "אני אשאר, אני אשאר...".

אני נכנסת לחנות שבקרוב תהיה הבית שלי, אני מסתכלת על המדפים, הקנקנים, הקופה ושלל הדברים שאחי ארגן ומבינה עד כמה הוא באמת אוהב אותי.
על הדלפק יש זר פרחים של גלוקסניה, אני יודעת שאדם בטח לא היה מודע לכך, כאשר הזמין אותם, אבל גלוקסניה הוא צמח המהווה בחירה יוצאת דופן עבור רומנטיקנים חסרי תקנה. הצמח מייצג אהבה ממבט ראשון. זר שלם של פרחים אדומים מייצג אהבה מטורפת.
אני מצטמררת למחשבה, כיצד הצמח הזה הוא בדיוק כמוני, מטורף מאהבה.
אני מסיתה את עיניי מהפרחים, רק כדי להיתקל בזוג עיניים ירוקות עמוקות חודרות, זוג העיניים הירוקות של כיילב, כיילב.....הוא כאן!.

אז מה אתן יכולות לעשות כדי לקבל את ההמשך, 15 הצבעות ו5 תגובות ואנו ממשיכים:)