אהבה שלא נמחקת

פרק 20

פרק אחרון, אפילוג יעלה בימים הקרובים...מצטערת על האיחור, לקח לי זמן , בגלל הלימודים והמצב...תיהנו ^^

טריס
שבוע ויום עברו מאז ראיתי את כיילב, לעתים תקופות מדי נזכרתי בדבריו: " כל עוד יש אוויר בראותי ולב פועם, אני אוהב אותך ולעולם לא אעזוב אותך בשנית".
אך עזבת כיילב, עזבת ואני רוצה לצעוק לך את זה, אך אני לא רואה אותך בשום מקום חוץ מזיכרונותיי. המקרה הזכיר לי יותר מדי את התקופה לפני התאונה שלי שרציתי לספר לו על ההיריון, פחד שהמקרה יחזור על עצמו ואני שוב אפגע החל לחלחל לי לעצמות.
המעטפה שאמי נתנה לי עם הדירה והחנות בניו יורק מעולם לא משכה אותי יותר.
אך גבריאל פה, אדם ובל. כל האנשים שאני אוהבת פה וגם כיילב, הוא יחזור, הוא הבטיח לי, אז אני מנסה לשכנע את עצמי שהוא יבוא אלי. הוא אמר שהוא צריך לחשוב...הוא יחשוב ויחזור, כי בלעדיו אני ריק אחד גדול.

כיילב:
בתזמון כמעט מפחיד קייל החליט להציע נישואים לבל במועדון. ידעתי שהוא הזמין את טריס שתבוא לשם והחלטתי לפגוש אותה. קיוויתי, כל כך קיוויתי שאווירה של מוזיקה והנאה תרגיע אותה כמו בפעם שעברה ששרנו.
לא שיקרתי לעצמי שזה יהיה קל, וידעתי שאנחנו צריכים לדבר, אך רציתי לתת לנו רגע של הפוגה שאנו חולקים את השמחה של החברים שלנו.
ראיתי אותה מרחוק לבושה בבגדים ארוכים שעכשיו ידעתי מדוע היא לובשת אותם.
רגע של צביטה ואשמה חדה עברו בי, אך לא נתתי לזה להשפיע עלי,
והתייצבתי מולה, לרגע היא הסתכלה על החזה שלי ואז עם מבטה היא עברה על פרצופי.
החיוורון הפתאומי על פניה הפחיד אותי והתפללתי שהיא לא תבקש ממני להסתלק, כאשר שמעתי: "כיילבב", רועד , כאילו היא מחניקה את דמעותיה.
"טריס", מלמלתי בקול שבור ואימצתי אותה לחזה שלי: "אני כל כך מצטער, על התינוק, על שעזבתי אותך על הכו-ל", קולי נשבר.
"אל תאמר את זה אני סלחתי לך, זאת הייתה תאונה. אתה כבר סיפרת לי מדוע סילקת אותי מחייך ואפילו שזה כאב לי, הבנתי אותך.
למה אתה לא מסוגל לחשוב על כך שכל זה הוביל אותנו לפה, שאנחנו יחד".
"אנחנו ביחד?", שאלתי מפוחד.
"כן", היא אמרה מחייכת.
לרגע היא הזכירה לי את עצמה בגיל ארבע והתחלתי לצחקק.
"מה?", היא שאלה נפגעת.
"את זוכרת את דבק?"
"אה, כן חח. הייתי כל כך דביקה אליך ונצמדת שהילדים קראו לי דבק".
"תמיד הייתי רב מכות עם הילדים האלה, בגלל שהם לא ידעו דבר אחד...", תפסתי אותה במותניה והצמדתי אותה אלי, חזק יותר.
"אני הוא הדביק מבין שנינו, אני מזהיר אותך, את לא תוכלי ללכת צעד בלעדי, מבלי שאדאג לך, אז אם את לא..."
"איפה אני חותמת?".
הרגשתי שאני מתמלא אושר ממשפט אחד קטן, הרכנתי את ראשי לראשה ואמרתי:
"בדיוק כאן ", כאשר הצמדתי את שפתיי לשפתיה.
"בוםםםם", יד חבטה בגבי, "מה אתם חושבים שאתם עושים", קולו של קייל
זעק מאחורינו: "זה עומד להתחיל".
"קייל אחי יש לך תזמון מחורבן", מלמלתי כאשר שמעתי את טריס מצחקקת לצדי.
קייל לעומת זאת לא הגיב לדבריי, הוא היה מרוכז בכניסה למועדון, כאשר
הוא הבחין בבל נכנסת, הוא סימן לדי. גי ובמהרה אורות בהירים התחילו
להידלק במועדון, השיר האהוב על שניהם התחיל:
Ricky martim -Livin La vida Loca

קייל תמיד אמר שהשיר נכתב עליו ועל בל , שהיא תמיד סחררה אותו בדבריה וגרמה לו לחיות את החיים המשוגעים ושהוא אף פעם לא יהיה נורמלי יותר וזה לא משנה לו, כי הוא זכה בה.

הסתכלתי על קייל כאשר הוא תפס בבל והתחיל לרקוד אתה , כרקדן מקצועי.

הוא סחרר אותה, אעלה אותה למעלה וכאשר השיר נגמר, הוא הרכין את גבה לאחור , לא שמענו מהמרחק את השאלה שהוא שאל.
אך מהמבט על פנייה הבנו שזה תשובה ברורה של כן. במהרה הם התנשקו.
המון אנשים הריעו להם ועודדו אותם להמשיך כך, כאשר טריס פנתה אלי ואמרה:
"אם אתה תציע לי נישואים בפומבי, זה יהיה היום שאני אעזוב אותך", ידעתי מדבריה שהיא חצי צוחקת, אך החלטתי להקניט אותה: "מצחיק שאת אומרת את זה כאשר אני מסתובב עם זה שבוע ויום והוצאתי את הטבעת מהכיס שלי.
ההתנשפות המהירה שלה הבהירה לי עד כמה היא הופתעה.
הסתכלתי בעיניה הכחולות ושאלתי: "טריס האם.."
"כן", היא אמרה במהירות כאילו אם היא לא תאמר את זה, אני אתחרט.
"חחח", צחקתי: "אפילו לא הספקתי לשאול" והשחלתי את הטבעת
לידה.
היא הפתיעה אותי ותפסה אותי בצוואר מסתכלת עלי בחיוך מאושר.
"זה עדיין כן". חייכתי בחזרה לעברה וידעתי שעכשיו זה לתמיד:
"טוב אז אני חושב שהגיע הזמן לסיים את מה שהתחלנו מקודם , לפני ש..", נצמדתי אליה חזק ונישקתי אותה בתשוקה לא מרשה לאף אחד להפריע לנו, אפילו לא לקולות שמהדהדים מסביב.