*עריכה*: רק עכשיו שמתי לב- בעיקרון, כל מה שאריאל כותבת מופיע אצלי במחשב בפונט של כתב יד... זה כמובן לא עובר בוואטפד, אז אני אצטרך לסמוך על הדמיון שלכם.ן;)
תהנו!
******
"את יודעת מה? תישארי בדיוק היכן שאת עומדת," מתחרטת הילדה, ומעיפה קווצת תלתלים כהים אל מעבר לכתפה. "אני אוהבת את השיער שלך. אני הולכת להוסיף גם אותך לתמונה."
אני מצייתת, יותר מתוך סקרנות מאשר בגלל פקודתה הישירה.
היא עומדת אל מול מעמד מעץ שעליו ריבוע עץ גדול וחלק, ועל הפנים שלה יש מריחות של צבעים שונים. בידה היא אוחזת מקל עץ קטן בעל שערות רכות בקצהו, והוא מכוסה בצבע ירוק כמו עלי העצים שבחוץ.
"תפסיקי לזוז כל כך הרבה!" היא פוקדת. "אני לא מצליחה... אוי, תשכחי מזה. פשוט זוזי ואל תפריעי לי בנוף."
אני זזה, אבל במקום להמשיך ולחפש את היציאה מהארמון אני מתקרבת לעבר הילדה, לראות מה היא עושה, הסקרנות משכיחה ממני לחלוטין את הסרטן שנח אצלי בכיס, עצבני בוודאי ומלא בחילה מהטלטלה בכיס.
אני מסתובבת כדי לבחון את הריבוע הלבן הגדול עליו היא מסתכלת, ומהכיוון הזה הוא כבר לא לבן וריק, אלא מלא בשלל צבעים שיוצרים תמונה מדויקת של המציאות מחוץ לחלון. אני מביטה בו בהשתאות, מושיטה יד מסוקרנת כדי לגעת, לחוש בתמונת, אבל סטירה חדה בידי גורמת לי לסגת לאחור.
"שלא תחשבי על זה אפילו. זה צבע טרי."
אני מתנערת, וממהרת להוציא מכיסי דף נייר וקולמוס.
איך עשית את זה? אני כותבת, ומנופפת בפתק כדי שהילדה תבחין בו.
היא מביטה בפתק שלי ומקריאה אותו בקול, בקריאה איטית והברתית, שונה כל כך מדיבורה התקיף.
"איך עשיתי את זה? עשיתי את מה?" היא שואלת, ומשלבת את ידיה על חזה, שוכחת מהמקל שבין אצבעותיה והוא צובע אל לחייה בירוק. "ולמה בשם האטלנטיס את לא מדברת?"
אני טופחת על גרוני בצער.
עיני השקד שלה בוחנות אותי בסקרנות, ומשהו בה מעורר בי הרגשה כאילו כבר נפגשנו בעבר, על אף שאני בטוחה שמעולם לא ראיתי אותה.
"את הנערה הזאת," היא פוסקת. "הנערה שאריק הביא."
אני מהנהנת. ומי את? אני כותבת.
"איב רוזליטה גבריאלה טוראל," אומרת הילדה בסנטר זקור. "אבל את יכולה לקרוא לי רק איב. ואת?"
אריאל, אני כותבת, ומצביעה שוב על הציור. איך עשית את זה?
הילדה מסתכלת עליי כאילו שאלתי את השאלה הטיפשית ביותר בעולם. "ציירתי."
אני גם יכולה לעשות כזה דבר?
"אתה רוצה לצייר?" שואלת איב, ואני מהנהנת בראשי בהתלהבות. "אני יכולה ללמד אותך," היא אומרת, ונשמעת נלהבת בעצמה. "חכי כאן."
YOU ARE READING
כוחה של אטלנטיס
Fantasyמזה שנים שאטלנטיס מנותקת לחלוטין מהיבשה, וכל קשר לא מתנהל בין הממלכה הימית הנסתרת ובין הממלכה שבאיים הסמוכים. הדייגים המקומים מספרים על אטלנטיס כאילו הייתה רק אגדה, וזכרה של העיר המרהיבה הולך ונעלם בין דפי ההיסטוריה. כמעט. כשסכנה מרחפת על הממלכה הנש...
