יום שני:)
******
אני נקראת לחדרה של איב למחרת, מוקדם בבוקר. אני הולכת לחדרה במהירות, רגליי כבר יציבות יותר על אף הכאב הצורב שתוקף אותי בכל צעד. אני כמעט מסוגלת להתעלם ממנו כעת.
הנסיכה הצעירה יושבת על המיטה שלה במלכותית, שערה עומד על ראשה כמו שונית אלמוגים מזדקרת. אחת המשרתות כבר מגישה לה מגש עמוס במאפים שונים שמדיפים ריחות נעימים.
"הגעת בדיוק בזמן," היא אומרת וטופחת בידה על המיטה לצדה. "שבי. את רוצה תה?"
היא מוזגת לי כוס לפני שאני מספיק לענות ודוחפת את המשקה הרותח לתוך ידי. אני לוקחת לגימה קטנה. החום גורם לי להירתע, אבל המשקה מתוק וטעים, ומשרה תחושה של חמימות.
"הלילה היה נורא ואיום, נכון?" היא שואלת, לוגמת מהספל שלה.
אני בדיוק שולפת את הנייר והעט מכיסי כדי לכתוב לה תשובה כשהיא יורקת את המשקה מפיה בגועל.
"מה זה אמור להיות, בשם האטלנטיס?" היא צועקת.
אני נרתעת לאחור, אבל דבריה מכוונים אל עבר המשרתת, שעומדת במקומה, מבוהלת.
"זה... זה תה, גבירתי."
"לא," מתקנת אותה איב בקול קשה. "זה עלי לואיזה בתוך מים קרים."
אדי חום עולים מתוך הכוס.
"ויש לזה טעם נורא!" היא אומרת, ודוחפת את הספל לתוך ידיה של המשרתת המפוחדת. "תדאגי שיביאו לי כוס חדשה. טרייה, הפעם."
"אני מתנצלת, גברתי. אדאג לכך מיד." היא מספיקה לפסוע רק צעד אחד לפני שאיב עוצרת בעדה.
"לא שכחת משהו?"
המשרתת מסתובבת לאחור.
איב מחווה לעברי.
אני מביטה בה, מבולבלת, בשעה שהספל התה נחטף מתוך ידי והמשרתת יוצאת מהחדר בהליכה מהירה.
איב נאנחת ונשענת לאחור במיטתה.
"כמה מסובך זה כבר יכול להיות, להכין תה?" היא שואלת.
אני רק בוהה בה, עיניה פעורות לרווחה כמו שתי צלחות.
למה ביקשת שהיא תיקח גם את הכוס שלי?
איב מביטה בי בחוסר הבנה. "כי הוא היה איום ונורא." היא אומרת.
זאת לא ההחלטה שלך. זאת ההחלטה שלי!
איב מנפנפת בידה, פוטרת את העניין כחסר חשיבות. "מה זה כבר משנה? היא תביא קנקן חדש. טוב יותר."
זה משנה! אני מתעקשת. ולא היית צריכה להתייחס אל המשרתת כך!
זה לא היה הדבר הנכון להגיד. עיניה של איב מצטמצמות.
YOU ARE READING
כוחה של אטלנטיס
Fantasyמזה שנים שאטלנטיס מנותקת לחלוטין מהיבשה, וכל קשר לא מתנהל בין הממלכה הימית הנסתרת ובין הממלכה שבאיים הסמוכים. הדייגים המקומים מספרים על אטלנטיס כאילו הייתה רק אגדה, וזכרה של העיר המרהיבה הולך ונעלם בין דפי ההיסטוריה. כמעט. כשסכנה מרחפת על הממלכה הנש...
