הוא שלי ורק שלי

פרק 81

~ נקודת מבט לינס ~
"יש לי חדשות טובות..." מליסה אמרה עם דפי הבדיקות בידה "התאריך לידה קצת מקדים וחוץ מזה הכל מצויין התינוק מתכונן למצב לידה מתהפך מסתובב שזה מעולה לכן את חשה בכאבי גב רבים עם דחיפות אני מציעה שנעשה קצת תירגולי שחרור כאבים כמו קצת תרגילים בבריכה ועל כדור וכמובן שנביא לך ימים ושעות אז התאריך הסופי הוא אפריל 14 מזל טוב חמודים אחזור עוד חצי שעה"

וואו זה חדשות מעולות "תודה מליסה את עלופה" חיבקתי אותה לתודה והיא יצאה "בייבי שלי אתה רואה איזה מזל" אמרתי בהתרגשות ללאון "כן עוד פחות מחודש תיהיה לי אמא טריה" הוא נישק את צווארי וצחקקתי.

"אני כ"כ מתרגשת" נישקתי אותו בלי הפסקה מסניפה את הצוואר שלו.
הוא הסם שלי.
"אחמ" לפתע נשמע כחכוח גרון.
"מה קורה קטנה" אור לפתע הופיע עם ורד ואמיליה בעגלה.
"מצויין מתמיד" נישקתי אותו ואת ורד "איך את מרגישה חייםשלי?" ורד שאלה "התאריך לידה הסופי בסוף ב- 14 וחוץ מזה אני צריכה קצת לעשות תירגולים פה ושם לשחרר את הלחץ והכאב וזהו... "

"חייםשלי עוד פחות מחודש את אמא" ורד צווחה "חח שקט סתומה אמיליה יושנת" דפקתי לה מכה ביד וצחקנו.
לאון שם את ידיו על ברכיו בילגן את השיער שלו ושיפשף את ידיו בפניו וגיכח.

לרגע הוא היה נראה יותר מדי מושך...
"רגע מה קרה באתם?" שאלתי לפתע חושדת "אה... סתם לבקר אותכם" אור ענה במקום ורד.
אוקי...
זה היה מוזר.
"טוב נו מה לאון איפה מליסה אין לי כוח ליהיות פה יותר אני רוצה הביתה" התלוננתי.
כבר נמאס לי לשכב כאן ולנשום את האוויר הזוועתי של בית החולים "טוב אני אלך לבדוק מה איתה, אור אתה בא?" "כע, כבר חוזרים" הוא הניף את ידו והם יצאו.

"טוב ספרי." אמרתי לורד "לספר מה?" היא שאלה מופתעת מהתוקפנות "אני לא סתומה למה באתם?, זה לא רק בגללי" אני מכירה אותה טוב מדי.

"הפ..." היא התנשפה "אני חושבת שאני שוב בהריון" היא אמרה אחרי שניה "מה?! לא מרפים אני רואה" צחקתי "נו לינס זה לא מצחיק אני עצבנית עליו כי הוא שכח את יודעת לשים קונ-" "לא רוצה לשמוע..." קטעתי אותה. "אני לא רוצה לדעת את חיי המין של אח שלי".

"נו אז... את בהריון או לא?" שאלתי בציפיות "רק חזרנו מהבדיקה אז נקבל תשובה מחר" "טוב מה הדיכי זה מעולה עוד תינוק קטן במשפחה" צחקתי "מסתבר שגם במשפחה שלך יש זרע חזק" "איכס ימגעילה" דפקתי לה מכה ביד והיא התפרצה בצחוק ואני אחריה.

"אוף איפה לאון אני רעבה..." התנשפתי בכבדות "מה יש? לחץ. תירגעי" אחרי דקה הבנים נכנסו לחדר "או. תודה לאל כמה זמן, לאון אני רעבה" אמרתי שניה לפני שהתיישב, הוא הסתכל עלי בשאלה "תלך תקנה משהו קטן פליזוש" הוא נאנח "מה את רוצה שאני יביא לך?" שאל בחוסר סבלנות "אמ.. תביא איזה סנדביץ' מה- subway פה ממול" הוא בא לצאת "לא לא בעצם תביא את הדונאטס הקטנים האלה מ- Starbucks" "או שלא פשוט תביא את הסנדביץ'"

אור צחק בלי הפסקה מהבעת הפנים של לאון וורד בכלל הסתכלה עלי מוזר וגיכחה יודעת שאני אוהבת לעשות לו את זה "נו מה?" שאלתי כשהם הסתכלו עלי "זהו?, בטוח אני יכול ללכת?" לאון שאל "כ.. לא בעצם, תביא לי את המילקשייק עם הדונאטס וגם סנדביץ' וזהו" "אה ומים!" הוספתי אור לא הפסיק לצחוק מסתכל עלי לא מופתע בכלל "וואי חזיר איך את אוהבת לעשות את זה" אור צחק "סתום תפה אתה חזיר" גיכחתי קצת "טוב לאון לא משנה אין לי כוח נאכל בבית" ביטלתי שניה לפני שהלך בפעם האלף.

"לינס תחליתי כבר" ורד אמרה "אפילו אני לא הייתי עושה ככה לאור" "וואח וואח שלא נדבר עלייך מה שאת עשית לו, בכלל חנקת אותו" גיכחתי.

"נו מה אתה נראה כאילו דרכו לך כל הפרצוף אלף פעם" אמרתי ללאון כשנישק את הבטן בלי הספקה "אני לא יכול איתך זה למה, אבל אוהב אותך עדיין" צחקתי "נכון מה תעשה בלעדיי".

סוף סוף מליסה נכנסה "וואי תודה לאל באת אחרת כבר הייתי מתה כאן" היא גיכחה "טוב יפה שלי עשיתי לך שעות וימים מתי את צריכה לבוא לקליניקה" היא נתנה לי דפים ושיחררה ממני את המכשירים.

"את משוחררת להיום".
**
חזרנו הביתה יחסית בעיכוב לא יודעת למה...
וכשפתחתי את הדלת...

קוראים יפים שלי אני יודעת שהפרק קצר אבל זה הזמן היחיד והפנוי שהיה לי השבוע ובכלל היום אז מחר אני אנסה לעשות מרתון כי אתם הכי מדהימים.

תגובות/עצות/דעות/ הצבעות .
40☆
20💬
לילה טוב😪🌃
E.B ❤