הוא שלי ורק שלי

פרק 88

~ נקודת מבט לינס ~
הרגשתי מוקסמת כאילו וזה היה הפעם הראשונה שלי אבל בעצם לא.

עברו שעתיים.
שעתיים שבהם חוויתי את כל השנים האחרונות. זה היה כמו לדבר רק עם הגוף.

שכבנו ערומים מתנשפים בחוזקה אחרי אפשר לומר סקס מאוד סוהר.
קמתי מהספה לובשת את החולצה הגדולה של לאון ומרגישה את עינו משוטטות עלי וצחקקתי על הסיטואציה שאני בקושי הולכת הסתובבתי לראות את התגובה של לאון והוא גיכח מרוצה מעצמו "זה לא מצחיק אני בקושי זזה" צחקקתי בעצמי.

זה דווקא דיי מצחיק אני בטוחה שמהצד הייתי מתפקעת מצחוק.

הוא קם לבש מעליו את הבוקסר ומכנס טרנינג ולאחר שניה הרגשתי את עצמי באוויר, הייתי כרוכה סביב מותניו "יש לך מזל שאני מרחם עלייך אחרת לא היית מרגישה את הרגליים כל הלילה" הוא גיכח בשעשוע ושובבות. נתתי לו מחכה מאחורי הראש והוא צחק יותר חזק "מה שתגיד" אמרתי.

הוא סחב אותי למטבח והוריד אותי על השיש מושיב בעדינות.
"יופי עכשיו תכין לי תה" מיהרתי אותו.
הוא התעלם ממה שאמרתי ורכן לכיווני קובר את ראשו בתוך צווארי עם נשיקות רטובות.
הוא התחיל למצוץ במיומנות את המקום מסמן אותי.

הייתי בעננים נאנחת ומתענגת עד שבכי רועש מהקומה העליונה נשמע בכל רחבי הבית. עצרתי אותו ירדתי במהירות מהשיש ומיהרתי לעלות למעלה נכנסת לחדר ולוקחת בזהירות את קייט שבכתה. יצאתי מהחדר כך שהיא לא תעיר את דאין בטעות וירדתי חזרה אל לאון מתיישבת על הכורסה בסלון ומנדנדת אותה בידי כך שתירדם.

לאון נעמד ממולי וכרה ברך נשען לכיווני מנשק את קייט נשיקות עדינות בכל מקום בפנים הקטנות והמתוקות שלה, והיא התחילה להירגע הופתעתי לאון משפיע עליה מאוד. הרמתי את מבטי אל לאון וחייכתי "אל תקנאי. אבל מצטער אני אוהב אותה יותר" הוא אמר כשראה שאני בוהה בו "לא מקנאה" צחקקתי. הוא סובב את ראשי לכיוונו בחזרה ונשק לשפתי.

***

-כעבור חודש-
טוב אז חודש עבר במהירות לא צפויה כמה חוויות ודברים חדשים. היום החלטנו קצת לשחות בבריכה עם החברה והילדים.

כבר התרגלתי לשגרה של ליהיות אמא זה לא כזה נורא כשמתרגלים במיוחד עם רצון וכוח.

"בייבי המים של דאין על השולחן תביא לי בבקשה" ביקשתי מלאון שישב עם הבנים והם דיברו בינהם.

"אז קיצר את לא תאמיני את מי ראיתי אתמול במועדון הוא ממש השתנה וואי הוא חשב שאני לינס" אשלי התחילה לחפור על הבילויים שלה אבל תמיד כיף לשמוע אותה מספרת זה ממש מצחיק....

"נו מי?" שאלתי לא מאופקת "ג'יימי" פערתי פה.
אפשר לומר שג'יימי ואני היינו חברים טובים עד שהתחלנו להיות יזיזים משם זה הפך לזה שיום אחד ברחנו מהעיר פשוט ככה הוא היה גדול ממני ב-3 שנים אני באותה תקופה הייתי ילדה בת 16 ההורים שלי השתגעו ג'יימי נפגע בתאונה יום למחרת וחזר כולו בדם למלון שהזמין ללילה בשבילינו לא ידעתי מה לעשות הייתי בפאניקה כשסיפר לי שמי שהיה באוטו האחר מת בקיצור גילו על זה מצאו אותו בסביבות הלילה ולקחו אותו למעצר של שנה מאז לא ראיתי אותו או שמעתי עליו.

"איך.. מ... מה ג'יימי איפה?, למה לא אמרת לי? או לפחות יכולת להתקשר" תקפתי אותה בשאלות טוב ברור הוא היה חבר טוב למרות שהיינו יזיזים.

"ואו ואו קודם תקשיבי עד הסוף!" שתקתי ונתתי לה להמשיך "בקיצור סיפרתי לו עלייך קצת החלפנו טלפונים רוצה תזמיני אותו החברה ישמחו לראות אותו" "איפה הוא היה כל השנים המזדיינות האלו?!"
"וואו אישה אני אמור לפחד? מה זה המילים האלו ועל מי מדובר?" לאון הגיע עם הבקבוק שביקשתי "כמה זמן לוקח להביא בקבוק?" ניסיתי לשנות נושא לא נדמה לי שלאון זוכר אותו בכלל "לינס הוא כבר יודע לירן סיפר להם" אשלי אמרה "אע ג'יימי, לא ידעתי שהייתם יזיזים" לאון גרם לי להיות מובכת "טוב ביי מחכים לך" דחפתי אותו והבנות צחקו.

"למה הוא אמור לדעת הכל?" נזפתי "אממ לא יודעת אולי כי הוא בעלך?!" ורד אמרה בציניות "טוב אוקי הוא בעלי אבל הקטע של היזיזים הוא היה חייב לגלות?".

***

חלפו להן שעתיים וסוף סוף נשארנו רק אני לאון והילדים בבית טוב גם אשלי ורד אור ואמיליה כי בכל זאת משפחה ואף פעם לא מזיק לי חברה.

ישבנו בסלון התאומים ישנו בחדר ואמיליה הייתה איתנו. "בנות תקשיבו גם אתה אור" התחלתי לדבר "אני ולאון החלטנו לקחת שלושה ימים של חופש קטן לטייל אז חשבתי לשאול אם תוכלו לשמור על התאומים לימים הקרובים" "בטח יפה שלי בשמחה" ורד אמרה "אור?" רציתי לשמוע מה יש לו לומר "אני לא נגד רק בעד" קמתי וחיבקתי אותם "תודה יפים שלי אשלי אין בעיה שתיהיה חלק" "מי שואל אותך" צחקתי.

בנות!!!
אז מצאתי זמן למרות הבטחתי מרתון בסוף ממש לא יצא לי סליחה!
אבל בימים הקרובים יהיו פרקים מפתיעים כי מצאתי רעיון🎊😄
אז תהנו ואני אולי יעלה היום עוד פרק
אוהבת.