Awkward beat

פרק 2

פרק 2.

להקיא.

זאת הייתה הדאגה היחידה שהייתה לי כשהתעוררתי באותו הבוקר: הייתי צריכה להקיא.

לפחות, זאת הייתה הדאגה היחידה שלי...עד שהתגלגלתי במיטה ונתקלתי בראש של מישהו אחר.

בדיוק כמו שמיטות יחיד לא תרמו לזוגות, לראות את הפרצוף של הארי קרוב ישירות לשלי על הכרית לא עזר לי להישאר רגועה. נאנקתי, כשריסיו של הארי רפרפו. הוא הביא יד לפנים שלו, שפשף את המקום בו האפים שלנו התנגשו, נאנח, והמשיך לישון בשקט דרך זה.

הייתי רוצה לומר שההבנה שאני עירומה הייתה השוק הכי נורא עד עכשיו, אבל הראש שלי הסתחרר בטירוף ויכולתי להרגיש טעם מר ומחניק מתקדם במהירות שיא במעלה מערכת העיכול שלי.

הייתי חייבת לצאת החוצה.

כשהמיטה עומדת בצמוד לקיר כדי לאפשר יותר מקום במרכז החדר, דרך המילוט היחידה שלי הייתה באמצעות טיפוס מעל השותף העירום שלי – כמה מביך. הרהרתי בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לגשת לזה במשך 3 שניות לפני ששחררתי את עצמי מתוך השמיכות מהר ככל שאפשר וכמה שיותר בשקט.

עם מבט מהיר לימיני, ווידאתי שהארי המשיך לישון.

איך לטפס מעליו מבלי ליצור אף מגע פיזי וכמה שפחות תזוזות של המיטה...הייתה השאלה האמיתית. זה בהחלט לא היה קו שחצינו בעבר או אפילו חשבנו על לחצות, אבל גם לא היינו קרובים מספיק כדי שאני אוכל להעיר אותו ולדרוש ממנו לקבור את פניו בכרית עד שאני אצא מהמיטה ואתלבש. כל העניין היה צריך להיות מאוד חמקני. למעשה, בתרחיש הטוב ביותר הארי יתעורר וייקח את עצמו ואת הבגדים שלו לחדר בזמן שאני אהיה בשירותים ואקיא טקילה. אנחנו נוכל להעמיד פנים שמה שקרה היה בלתי נמנע וטבעי, או לחילופין נוכל להעמיד פנים שזה כלל לא קרה.

אז, בזהירות רבה, מיקמתי את כף ידי על המיטה לצד הארי ושתלתי זרוע אחת ורגל מעל הגוף שלו, נזהרת לא ליצור מגע. לא בדיוק התנועה הכי חיננית, במיוחד בעירום, אבל לא היה שם אף אחד כדי לראות אותה.

"בוקר טוב תענוג," מלמל קול מתחתיי. לפני שהספקתי להגיב, יד חפנה את החזה שלי.

צווחתי, מאבדת שיווי משקל בתנוחה המסובכת שלי ומתמוטטת מעל הגוש שעל המיטה. הארי נהם בהפתעה ואני, מבולבלת ואדומה, עפתי לקיר ומיששתי אחר סדיני מיטה, שהיו באופן מפתיע קשים לאסיפה במצב חירום.

"שיט!" הארי קרא, מתיישב ובאופן אינסטינקטיבי מזנק לכיוון ההפוך. הוא היה חייב לעצור את עצמו עם המשענת לפני שנפל מהמיטה לגמרי. "שכחתי שזאת את!"

"איך היית יכול לשכוח?" דרשתי, נעלבת למרות העובדה שעד שהתגלגלתי רק דקות לפני כן, גם אני שכחתי.

הארי תפס את שיערו כאילו עמד למשוך אותו מהמקום ומצמץ בניסיון להעיר את עצמו. "התעוררתי לציצים דחופים בפרצוף שלי, מה הייתי אמור לחשוב?!"