אור הבוקר בקע מן חלוני והעיר אותי בקלות רבה. קמתי באנחה והבטתי דרך החלון הגדול על הממלכה המושלגת, האגם הקפוא מול הארמון נראה יפהפייה וניצוצות נראו ממנו .
היום נשף התחפושות של אימי החורגת- הרעה כמובן . נכון שזה נשמע כמו אגדה רגילה אבל לצערי זה לא רק בדימיון שלי . אני כלואה פה שנים, ונמאס לי, כל פעם שניסיתי לברוח היא החזירה אותי אלייה אבל זה היה כאשר אבי היה בחיים.. אבא..
לקחתי לי תיק קטן ודחפתי אליו כמה בגדים ואוכל שהמשרתת הקבועה הביאה ליולמזלי המשרת שליד ימינה של אימי החורגת תמיד היה נאמן לאבי ולכן העלים עין לכך שיצאתי.
אבי מת לפני כ-10 שנים בערך כאשר יצא ליער במטרה ללכת להסכמיי שלום עם הממלכה בשכנה שלנו ויצור נוראי טרף אותו, אף אחד לא יודע על איזה יצור מדובר ואף אחד לא ראה אותו גם . כמובן שאני לא מאמינה לה כי כבר ראיתי אותה עושה כשפים ואיך היא מפילה את אבי בשבילה , שיאהב אותה והיא תהפוך לשליטה . אבי היה אדם טוב והגון, בן אדם מדהים שלימד אותי כל דבר שאני יודעת ושמו היה ריצ'רד, ולי קרא ניקס, כמו שלג או כפור.
נכנסתי ליער בשקט מביטה מסביב כשראיתי כרכרה מלכותית מתקרבת והתחבאתי מאחורי כמה עצים וסלעים רואה גמדים, לא בדיוק גמדים יותר פשוטי עם נמוכים, "מי את ?" שאל אחד מהם ברוגז וחייכתי בחשש "אני ניקס, אני מתחבאת מהכרכרה ובורחת מהארמון כנגד המלכה " הסברתי והם חייכו "תצטרפי אליינו, קחי חרב ותלחמי" חייכתי בהקלה שלא פגעו בי ולקחתי חרב מידו , מתקדמים לכרכרה , אני עם מהירות העל שלי שזה סוג של כוח , עמדתי מאחורי הבחור שיצא מן הכרכרה "בו" אמרתי בחיוך מחזיקה את חרבי למולו, והשאר עמדו לסביבו . בלי ששמתי לב הוא הפיל את חרבי ותפס בי ופונה לפשוטי עם שקמו לשדוד אותו "תסתלקו מכאן לפני שאגיד לשומרים לתפוס אחד אחד ולערוף את ראשכם " אמר ויישר את חרבו ביד אחת אלייהם, אך ידי שהייתה משוחררת כעת הטיחה את ראשו בכרכרה "תתן להם מה שהם רוצים בן מלוכה , כי ברור שאתה בדרך למלכה" אמרתי "אין כאן שום דבר ואני לא בן מלוכה אני רק איש צבא " ענה ולפת את ראשו בכאב, קמתי מלידו נועצת עדיין את מבטי בו. שיערו חום בהיר ועינייו כמו שלא ראיתי מעולם.
אפורות עם גוון סגול יפהפייה ומהפנט. ניסיתי לקרוא את מחשבותיו או תחושותיו ללא הצלחה והוא התרומם והביט בי כמה זמן , ניגש לסוסו הלבן ומלטף אותו "אתה בדרך למלכה?" שאלתי "מאוחר יותר ארכב לשמה לעזרה עבורם" אמר ונשכתי את שפתיי בחשש ושמה את החרב בנדן שנתן לי אחד מהם, שמה ברדס.
"ממה את חוששת ?" שאל אותי ומתקרב אליי מעט ""אל תגיד למלכה שפגשת בי או ראית אותי, או שתגיד לה שמתתי ביער." אמרתי "זה בסדר, אני אף פעם לא אומר לה כלום" אמר ובעט באבן "אני שונא אותה " הבטתי בו בהרמת גבה "באמת? רק בגלל זה תקפנו אותך כי חשבנו שאתה בן מלוכה ובעדה וכל זה " מלמלתי את הסוף
"את זה הבנתי לבד" צחק וחייכתי במבוכה "יש לך כישורי לחימה טובים רק תלמדי להתחמק מתפיסות ויציבה חזקה " חייכתי עונה "לא תמיד יהיה איש נאה שונא מלכות כמוך שיתפוס אותי " והוא רק צחק בנעימות "גם לא תיהיה תמיד מישהי יפהפייה כמוך שתכוון אליי חרבות " צחקתי במבוכה "מצטערת..אתה טוב בלחימה גם , טוב מאוד, היה נחמד לדבר עם מישהו אחר ש.." חשבתי לרגע , אני לא אגיד לו שאני נסיכה , עדיף שלא. "לא משנה " חייכתי עדיין כשהביט בי בתהייה ."מה שמך? אני אנדרו ג'קנסי " אמר במין גאווה "ניקס,רק ניקס" אמרתי , אם אגיד את שם משפחתי יידע לקשר מלכה."שלג,כפור" אמר במבטא לטיני מהפנט וטוב "משהו מוזר איתך ניקס , יש לי יכולת קריאת מחשבות ורק איתך זה לא קורה " וגיחכתי "כנל לגבייך " הוא הביט בי בבלבול "גם לך יש את היכולת הזו?" והינהנתי "אכן, קריאת מחשבות או תחושות ומהירות " הוא הביט בי מהופנט "מדהים" אמר והוציא שעון מכיסו "אני חייב ללכת לארמון, הנשף של המלכה..אני מקווה שאראה אותך " נשק ללחיי והסמקתי ישירות , עולה על סוסו כי הכרכרה הרוסה ודהר משמה, משאיר אותי עומדת ומביטה בגבו שמתרחק.
YOU ARE READING
Reborn Love (book #2)
Romantikהיו הייתה פעם ממלכה לבנה וצחורה , הכל היה נעים ושמח. המלך ריצ'רד היה מלך , אדם אדיב וטוב, עוזר לממלכה להצליח ולשגשג ובזכות זה זכה באהדת עמו , אהבו והעריצו אותו . נולדה לו ילדה קטנה ששמה ניקס , בלטינית שמה היה שלג צחור.שיערה היה צחור כשלג , חיוורת כש...
