פקחתי את עיניי בעוד קרני השמש חודרות דרך ריסי הארוכות.
במקום להתעסק בכמה רע לי בגלל האידיוט העונה לשם תיאו.
החלטתי דווקא לחייך ולהתנהג כאילו נמחק ממוחי מה שקרה אתמול.
ירדתי למטה עם חיוך עדין על שפתיי.
"קים, תיזהרי, היא מחייכת, קלואי התקלקלה!" בן אמר.
גלגלתי את עיניי באדישות.
"בוקר טוב גם לך אחי!" באתי ונתתי לו חיבוק.
נכנסתי אל בית הספר, כולם הסתכלו עליי במבט מוזר.
המשכתי לחייך ולפתע תיאו משך את תשומת ליבי.
כבר לא חייכתי..
למה זה קורה לי?.
בן בא מאחורי עם קים "היי" אמרתי בעצב ברור שנשמע מבין שפתיי.
"מה קרה לחיוך של הבוקר?" קים שאלה "כלום.." מלמלתי.
הבטתי בתיאו "כלום" מלמלתי שוב והלכתי אל הכיתה.
רייצ'ל התקדמה לכיווני.
הייתי מאוד שמחה להתעמת איתה אבל ממש אין לי עצבים להתעסק בילדות נרקיסיסטיות שעושה להן טוב להציק לאחרים.
אין לי ממש כוח אליה.
שתקתי וישבתי במקומי.
"הלו? פרוצה?" היא המשיכה לדבר אליי אבל התעלמתי.
"מורידה את העיניים שלה כמו שהיא הורידה הרבה דברים אחרי אתמול" היא מלמלה.
"על מה את מדברת?" שאלתי.
"יאאא תראו, היא מדברת!" רייצ'ל התגרתה בי אבל ניסיתי כל כך לא להגיב.
"התמונה הזאת מסתובבת בכל הוואצאפ חמודה, אבל אין לך חברים שיעדכנו."
סליחה שנעלמתי.
מבטיחה לעשות כל מה שאני יכולה כדי להיות יותר פעילה 😊
