Call Me Ella ➳ Horan

פרולוג- אגדה מסריחה

תרשו לי להיות קיטשית וקלישאית לרגע, אחרי הכל אלו החיים שלי שהשתנו לגרוע ביותר. אז כן, אני אתחיל עם היה היה פעם כי ככה כל הסיפורים מתחילים, לא? אותה שורת פתיחה, אותו חרא. וכן, אני גם אקלל כי אני שונאת את החיים שלי ובכל פעם שאני מסתכלת אחורה, אני מקללת את הרגע הזה.

אז, היה היה פעם, לפני הרבה שנים, אני. הייתי שמחה, היו לי חלומות ומשפחה נהדרת... כן, היו. גם הייתה לי אמא אוהבת שנהגה לקרוא לי אגדות ולומר לי שיום אחד אני אמצא את הנסיך שלי, מישהו שיאהב אותי ויעריך אותי כמו שהיא מצאה את אבא. ואני האמנתי לה, רציתי להיות נסיכה, רציתי שיהיה לי טירה ולמצוא את הנסיך על הסוס הלבן שלי. למרות שאם זה היה חד קרן, זה היה טוב יותר.

היא הייתה מדהימה, אחת מהנשים האלו שהערצת. וכן, הייתה. כי כשהייתי בת שש, היא מתה. יום אחד היא התעלפה במטבח וכשהלכנו לדוקטור הם אמרו לה שזו הייתה לוקמיה ונשארו לה רק כמה חודשים לחיות. רואים? קלישאה. תוך כמה חודשים, אבדתי אותה, לא מבלי שהיא תכריח אותי להבטיח לה שאני אהיה מאושרת, שאם יום אחד אבא יפגוש אישה אחרת, אני אקבל את זה ואוהב אותה כמו אמא שנייה שלי, כי לאיפה שהיא לא תלך עכשיו, היא תחפש אותי.

אני הבטחתי לה שאני לא אתנגד לאושר של אבא ולא התנגדתי. כשהוא פגש את רונדה שנתיים לאחר מכן, קבלתי אותה. קבלתי את האישה הזו ואת שתי הילדות התאומות שלה. בעלה עזב אותם לפני כמה שנים ו, היותי הילדה הקטנה שהייתי, מעולם לא תהיתי למה. עכשיו אני מבינה את האיש. איש חכם.

רונדה היא האישה הכי מזעזעת בעולם. היא הייתה מאוד אדיבה ואוהבת כשהיא התחתנה לאבא, היא והבנות שלה התייחסו אליי טוב ונראנו כמו משפחה שמחה. האמנתי שהיינו משפחה שמחה.

באותו הזמן, אבא התחיל את העסקים שלו: בית נופש לאנשים שהיו צריכים לברוח מחיי היום יום הפרועים של אנגליה. בהתחלה היו לנו רק כמה אנשים מלונדון, אבל בכל שנה שעברה, יותר קליינטים הגיעו והעסקים הפכו להצלחה מסחררת.

וזה חרץ את הגורל של המשפחה שלי.

יום אחד, כשהייתי רק בת שתים עשרה, אבא הלך לפגוש כמה ממציאים, אבל הוא מעולם לא חזר. המשטרה אמרה לנו לאחר מכן באותו הלילה שאבא אפילו לא הגיע לפגישה שלו. תאונה, הם אמרו לנו.

באותו היום לא אבדתי רק את אבא שלי; אבדתי גם את החיים שלי. כל החלומות שלי, החופש שלי, האושר שלי, בגלל הרגע בו רונדה הבינה שהיא הייתה בעלת העסקים של אבא שלי - מכיוון שהייתי מתחת לגיל- וגם שהיא הייתה אחראית עליי, היא החליטה ׳להוציא ממני תועלת׳, זאת אומרת שהפכתי למשרתת שלה.

מהיום הזה והלאה, היא ושתי האחיות החורגות שלי הפסיקו להתייחס אליי כמו חלק מהמשפחה והחלו להתייחס אליי כמו לזבל. בזמן שכולם מסביבי התלוננו על הבית ספר ועל העובדה שהם לא פופולארים, אני אהבתי את זה. זה היה המקום היחידי שהייתי מוגנת בו מרונדה, המקום היחידי שיכלתי להיות בו ילדה שוב.

ועכשיו אני בת שבע עשרה- בקרוב שמונה עשרה, תסלחו לי. אני עדיין תחת חסותה של רונדה, היא עדיין אחראית עליי מבחינה חוקית ועדיין מתייחסים אליי כמו אל זבל. אני מוכרחת לעבוד בשבילה בעסקים אחרת היא תבזבז את כל הכסף שאבא שלי שמר בשבילי לאוניברסיטה. הו, אני סופרת את הימים לומר להתראות למקום הזה. לא אכפת לי אם אני אאבד את העבודה של אבא שלי, אחרי הכל היא כבר הרסה את זה. אני רק רוצה להיות משוחררת מהמכשפה הזו.

העסקים של אבא... מה שהיה פעם אמור לעזור לאנשים הפך לגיהנום בשבילי. רונדה הבטיחה שרק אנשים מפורסמים יבואו לנוח ולברוח מהעולם הציבורי. העסקים של אבא עכשיו הם סוד בין המפורסמים שבאים לכאן כל הזמן, מוסתרים מהעולם. אנחנו מקבלים אנשים מכל העולם ואני שונאת את כולם. תעבתי את ההתנהגות הרדודה שלהם והאישיות המגונה שלהם. הם כולם אותו דבר. בלי יוצא מן הכלל. שנאתי את כולם. אפילו אנג׳לינה ג׳ולי ובראד פיט וכל הילדים המאומצים שלהם. אפילו זאק אפרון עם הגוף הזה שנוצר בשביל לגרום לכל אישה להזיל בריכה. שנאתי את כולם בגלל שרונדה אהבה את כולם.

אז אתם רואים, החיים שלי הם קלישאה. מקריאת אגדות, החיים שלי נהפכו לפאקינג אחד. אמא חורגת מרושעת, אחיות חורגות מזעזעות, יתומה, חיה בגיהנום.. אבל, היי, יש הבדל! החיים שלי לא נכתבו על ידי האחים גרים, בסופו של דבר. יש עובדה מכריעה אחת ששונה מכל האגדות שאתם יכולים לקרוא וזה שאין נסיך חלומות בפעם הזו. שום אביר אצילי על סוס לבן שמיועד להציל אותי ולתת לי ׳באושר ועושר׳. לא, כמובן שאין נסיך חלומות. הבן זונה הזה, אם הוא קיים בכלל, בטח נמצא עכשיו איפה שהוא חוגג, פוגש המון ברביות מזויפות ועושה כיף חיים, יותר מדי עסוק בשביל להציל אף-אחת אומללה.

הו, האם אני מרירה? האם אני יותר מדי דרמטית? טוב, נסו אתם לחיות עם רונדה והמפלצות - אני מתכוונת, בנות- שלה, למשך חמש שנים, שייתיחסו אליכם כמו אל זבל ואז תגידו לי שאני מרירה ושאני צריכה לראות את חצי הכוס המלאה. הדבר היחידי שחיובי בחיים שלי הוא שאני אעזוב את המקום הזה כשהקיץ יסתיים.

שלושה חודשים. אני יכולה לשרוד שלושה חודשים, לא כך?

הו, רגע. לא הצגתי את עצמי! אתם יודעים את סיפור החיים שלי אבל לא יודעים מי אני. תסלחו לי על הנימוסים שלי. אני אראבלה דרנן, וכפי שאתם יכולים לראות, אני כמעט סינדרלה, אבל אתם יכולים פשוט לקרוא לי אלה.

-:-:-:-
וזהו זה. זה היה הפרולוג. אני אישית התאהבתי בו ישר בהתחלה. הסיפור מדהים כל כך, אני מקווה שתאהבו אותו כמו שאני אוהבת.