"את חייבת ללכת," צ'ארלי התעקש וגלגלתי את העיניים שלי כשלקחתי ביס נוסף מהסנדוויץ' שלי.
אחרי שספרתי לו על המפגש שלי עם הלהקת בנים ואיך ששברתי את הלב של ג'ני -הוא צחק במשך שלוש שעות, אני לא משקרת-, שינינו את הנושא.
אני עדיין בת שבע עשרה, זו הסיבה שרונדה עדיין מנהלת לי את החיים וחרא כזה. אני לא יכולה בדיוק לקחת את הכסף שלי לאוניברסיטה עד שאני אהיה בת שמונה עשרה למרות שכבר סיימתי בית ספר. לעומת זאת, אני אהיה בת שמונה עשרה בעוד כמה ימים. הורי! מעולם לא התרגשתי כל כך ליום הולדת בחיי.
אני זוכרת שהייתי ילדה וימי ההולדת שלי היו נהדרים. אמא ואבא העירו אותי בבוקר לארוחת הבוקר האהובה עליי ואז הלכנו לפארק ועשינו פיקניק במקום ארוחת צהרים. שיחקנו וצחקנו ונהננו מהיום. זה אחד מהדברים שהכי אהבתי בעובדה שהימי ההולדת שלי היו בקיץ.
אחרי שאמא מתה, אבא ואני בילינו את היום ביחד בכל מקרה, אבל בקרנו את המצבה שלה. זו הייתה הדרך שלנו להכליל אותה במסיבה ותמיד לקחנו חמניות, הפרחים האהובים עליה. ועליי, גם. מאז שאבא התחיל את העסקים שלו, זו הייתה מסורת לעשות מסיבה בלילה של היום הולדת שלי. הזמנו אנשים ממקומות אחרים, מקורבים, חברים, כולם! רק בשביל לעשות כיף. זה היה היום שיכלתי ללכת לישון הכי מאוחר בשנה.
המסורת הזו עדיין מתמשכת היום אבל בנסיבות... אחרות. כן, זה הלילה של היום הולדת שלי אבל זה כבר לא בגלל שזה היום הולדת שלי. אני לא חושבת שרונדה זוכרת שזה היום הולדת שלי, בכל מקרה. אני נשארת ערה כל הלילה... מנקה את הבלגן שהמפורסמים השאירו אחריהם. אני אפילו לא מורשת להכנס למסיבה, איפה שכל הסלבריטאים נהנים.
לא באמת אכפת לי, זה לא כאילו שאני רוצה לחגוג את היום הולדת שלי עם האנשים שרונדה מעריצה. אם להיות כנה, אני רק רוצה להיות רחוקה מהם כאפשרי. לעומת זאת, החבר היקר שלי צ'ארלס סט ג'יימס חושב אחרת. הוא תקע את המחשבות שלו בזה שהשנה אני צריכה להגיע למסיבה.
"לא, " עניתי בפעם העשרים- ושמונה. "אני אהיה עסוקה מדי בלשטוף את הרצפה ולהתחמק ממפורסמים."
"קדימה, אלה! זו היום הולדת השמונה עשרה שלך. מגיע לך להנות," הוא התעקש ועמדתי לדחוף אותו.
אנחנו יושבים על הגדר שמובילה לאורבות שהיו בהם סוסים. יש לנו הרבה סוסים במרכז הנופש, כדי שסלבריטאים יכולו לרכב או לשחק פולו. זה לא גבוה, אבל לדחוף את צ'ארלי יביא לי סיפוק.
"רונדה תהרוג אותי," אמרתי לו, למרות שהוא היה מודע לעובדה הזאת.
"אם לא תהרגי אותה מההפתעה שאת שם, קודם," אוליביה הוסיפה ונאנחתי.
אוליביה עבדה כאן מההתחלה. היא מסג'אית, כנראה הכי טובה בכל הקומפלקס. והיא גם אחת מהחברות הכי טובות שלי, מישהו שגורמת למקום הזה להיות נסבל. היא תמיד דאגה לי, כמו אחות גדולה. היא הדבר הכי קרוב שיש לי לקרוב משפחה. היא וצ'ארלי הם המשפחה שלי. אבל היא גם אומרת לי בלי הפסקה לנפנף את רונדה, לעזוב ולשכוח הכל. היא תעזוב איתי אם אני אקח את הצ'אנס הזה. אבל אני באמת רוצה ללמוד רפואה ובשביל זה אני צריכה את הכסף. אני לא יכולה פשוט לזרוק את רונדה לעזאזל ולשכוח מזה.
YOU ARE READING
Call Me Ella ➳ Horan
Fanfictionכן, אבדתי את אבי והוא היה הבן אדם הטוב ביותר בכל העולם. כן, יש לי אמא חורגת שהיא מכשפה ואני שונאת אותה בלהט. כן, יש לי שתי אחיות חורגות שהן קוץ בתחת שאבדו את המוח שלהן כשהיו קטנות. כן, החיים שלי הם כמו קלישאה מפאקינג אגדה, אבל אתם יודעים מה חסר? הפא...
