תהנו מהפרק ;)
--
לואו מחליט ללכת לסלון.
הוא הולך לכיוון החלון הגדול שבאמצע, נזכר שבפעם האחרונה שהסתכל דרך החלון, היה שלט גדול מול הבית שרשום עליו "למכירה".
עכשיו, השלט כבר לא נמצא, וכל מה שיכל לראות היה המשאית הגדולה הזו שחוסמת לו את הראייה.
ובכן, זה הסביר את הרעשים המוזרים.
והיה גם הרבה רהיטים על הדשא מחוץ לבית.
אבל כל אלו לא היו העניין של לואי.
ישב שם ילד בקצה המדרכה, ממש ליד הכביש.
היה לו פרח בידו, ולואי לא היה בטוח מה עשה איתו.
לואי תמיד חשב שבנות הן אלו שאוהבות פרחים. הוא עצמו שונא פרחים, אבל הוא היה בטוח שזה היה בן בצד השני, למרות שהם היו רחוקים אחד מהשני מידי.
לואי לא מכיר אף ילדים בגילו מהשכונה, אבל הוא בהחלט ישמח אם הוא יכיר.
סוף סוף יהיה לו חבר שהוא לא מבית הספר!
הוא גם היה בטוח שהבן שישב שם היה בערך בגילו, אז זו הזדמנות מצוינת להכיר חבר חדש.
לואי היה רגיל להיות מוקף בחברים, אבל הקיץ היכה בו, ולא היה לו אף אחד להיות או לשחק איתו, חוץ מאחותו הקטנה.
הוא לא מבזבז עוד שנייה, והוא יוצא מהדלת הראשית, הולך לכיוון הילד שנראה משועמם גם כן, וזה גרם ללואי להיות טיפה יותר שמח.
"היי!" לואי קורא, מתקרב לילד שיושב שם בקצה המדרכה, ומחייך אליו חיוך ידידותי.
הילד מרים את ידו, כדי להסתיר את השמש מפניו, ואז יכול לראות מי בא כדי לדבר איתו.
שיערו בצבע חום בהיר, ועיניו דיי בהירות. אולי כחול או ירוק.
הילד לובש חולצה שחורה ומעליה קרדיגן חום, ולואי מרגיש רע עם עצמו על שיצא מהבית עם פיג'מה וגרביים של פאוור רנג'רס.
הוא מרגיש מוזר כשהילד לא עונה לו.
זה בדיוק הזמן שהוא אמור להגיד שלום או היי.
"הממ.. אני לואי." הוא מנסה שוב, לא מצליח להבין למה הילד לא מתקשר איתו בחזרה.
כן, הם זרים מוחלטים.. אבל זה לא סיבה מוצדקת לא להגיד שלום!
"השם שלך..?"
וכשהילד לא מחזיר שום מילה, לואי מתחיל להתעצבן.
הילד משחק עם הפרח, ולואי חושב שאולי הוא רומז לו משהו.
הוא לא מתכוון לוותר. הוא צריך חבר חדש!
וחוץ מזה.. הוא גם דיי סקרן לגבי הילד הזה. הוא רוצה לפחות לדעת את השם שלו. זה בסיסי.
ובכן, הוא הולך להיות השכן שלו, אז הוא אמור לתקשר איתו מתישהו, לא?
וחוץ מזה, זה לא פייר. לואי שבר את החוקים של אימא שלו בשביל הילד הזה, אז הוא חייב להגיד לו לפחות את שמו.
"אני גר בבית שמולך," לואי אומר, מצביע בידו על הבית.
לואי שמח כשהוא ראה שהארי באמת מסתכל על הבית.
אבל זה לא נמשך יותר מידי זמן, והוא חוזר להביט בפרח שבידו.
"אוקיי," לואי מחליט להתיישב, ולא לעזוב אותו עד שידבר.
"בן כמה אתה?" הוא שאל לאחר כמה רגעים, נזכר שזו הסיבה העיקרית שבגללה בה.
לאחר עוד כמה שניות של שתיקה, לואי כבר לא יודע מה לעשות.
"א.. אני מריח רע?" הוא מנסה להבין אותו, ופתאום הילד מצחקק, אבל מיד חוזר להביט בפרח.
לואי לא בטוח מה עוד הוא יכול לעשות, אז הוא נעמד ומסתכל סביב.
כל שראה היה דשא וכמה פרחים לבנים.
הוא הלך לכיוונם, לקח כמה בידו והושיט אותם לילד.
"קח!" לואי חייך אליו.
הפעם הילד לא מסתכל עליו בצורה מוזרה, הוא מקבל את הפרחים וחיוך קטן נוצר על פניו.
"אוקיי, אני מנסה שוב," לואי אמר, יורד על ברכיו כדי שהילד ישים לב אליו.
"היי! אני לואי!"
לואי כמעט בטוח שהילד מנסה לבלוע צחקוק, אבל אז הוא אומר בשקט, "הארי."
לואי פער את פיו.
"אתה יודע לדבר!" הוא קרא, והפעם הארי לא עמד בזה והחניק צחקוק קטן.
"אז קוראים לך הארי?"
הארי הנהן, מביט בלואי.
"מגניב. ובן כמה אתה?"
"שבע." הוא אומר, ולואי קצת מופתע ואפילו מקנא בגלל שקולו של הילד לא גבוה כמו קולו שלו.
"באמת? גם אני שבע! ובכן, כמעט שמונה. בערב כריסמס יש לי יומולדת. אני עולה לכיתה ב."
"אני עולה לכיתה א'."
לואי אפילו יותר מופתע, כי הארי דיבר יותר ממילה אחת.
"מתי היום הולדת שלך?" הוא שואל בחיוך, בגלל שכבר אמר על עצמו.
הארי שומר על שקט ולא עונה.
"אתה לא יודע?"
לואי מחליט לא להמשיך בזה, ומכבד את הארי.
"רגע, אז מאיפה אתה? וברוך הבא!"
"לונדון," אמר הארי עם חיוך.
"מגניב.. אתה מתגעגע לחברים שלך?"
"הממ.. אין לי ממש חברים.."
"אני אהיה חבר שלך." לואי אמר בחיוך.
--
ממש מקווה שאהבתם עד עכשיו, אוהבת מלא מלא !
תגובות, הצבעות, הודעות וחפירות?
נשיקות! :***
ושבת שלום ❤
YOU ARE READING
Lost Memories - l.s // זכרונות אבודים - לארי
Fanfic"What's a soulmate?" "מה זה חבר נפש?" ♡♡♡
