WANTS HIM

Chapter 6-

קריאה מהנה !!

~~~~

פרק 6-

אני פוקחת את עיניי כשסחרחורת אופפת אותי. אני נמצאת בחדר לא מוכר. פחד מתחיל להתפשט בחלל גופי ופעימות ליבי הופכות למהירות וכבדות משנייה לשנייה. אני מנסה לקום מהכיסא עליו אני יושבת אך אני מרגישה חסרת כוחות. אני לא מצליחה לזוז.

"היא התעוררה בוס" אני שומעת קול מהומהם מחוץ לדלת. מה קורה פה? איפה אני? דלת החדר נפתחת ואית'ן נגלה מולי. מה הוא רוצה ממני?!

"את בטח שואלת את עצמך למה את פה" אית'ן החל לומר. אך אני הייתי משותקת לפחד ולא הייתה בי היכולת לפצות את פי כתגובה. "הדיבור שלך לא מצא חן בעייני כל כך אז החלטתי לתת לך כמה שיעורים בנושא כבוד" אמר בחוצפה מרתיח אותי. "מי אתה שתגיד לי מה מוצא חן בעינייך אדון ג'ונס" עניתי לו סוף כל סוף. ורידיו התגלו ולסתו התקשחה. "על זה בדיוק אני מדבר" אמר בקול נמוך וצרוד אך לא היה קשה להבין כמה עצבני הוא. "אז תדבר במקום אחר" אמרתי חסרת פחד. עכשיו אני צריכה לצאת מפה. באתי לקום מהכיסא עליו הייתי ישובה אך ידיי ורגליי היו קשורות. "מה לעזאזל עשית חולה נפש!" צעקתי בכעס. "אל תדברי אלי ככה" אמר. "אתה לא תגיד לי איך לדבר!" המשכתי לצעוק. "תורידי את הטונים שלך ומהר" הכעס התחיל לבעבע בתוכו. "תשחרר אותי, עכשיו" אמרתי בקול חד מנסה לרסן את עצמי. "את לא במצב של להגיד לי מה לעשות" אמר. "מטומטם" מלמלתי מתחת לשפתיי. "מה אמרת?" שאל. "מה ששמעת" עניתי. "ואם אני רוצה לשמוע את זה שוב?" הוא שאל בהתגרות. "אז תצטרך לנסות להיזכר" עניתי בחוצפה. לא שאכפת לי כן?

"אתה מוכן לשחרר אותי כבר?" שאלתי. "לא לפני שתמלאי כמה משימות" משימות? מה אני בת שש? מה משימות?! "תן לי לפחות לדבר עם אמא שלי היא בטח דואגת" אמרתי לו. "טיפלנו בזה" אמר. "טיפלנו? אתה מוכן להסביר לי מי אתה ומה אתה רוצה מחיי ולמה בכלל העזת לדבר עם אמא שלי?!" אמרתי בעצבים. "את לא יודעת מי אני?" שאל. "למה שאני אדע מי אתה? סך הכל בן עם נחות" העצבים השתלטו עלי ואני גם רעבה! אני גוועת מרעב לעזאזל! "אני יראה לך מה זה בן עם נחות" הוא אמר והחל להתקרב אלי. "אל תתקרב אלי משוגע!" אמרתי. "אני יעשה מה שאני רק רוצה" הוא אמר והמשיך להתקרב עד שהגיע למרחק סנטימטרים ספורים מפני. "כי אני מנהל העולם התחתון. אחראי על כל מה שהולך בשוק השחור. נעים להכיר" אמר. הלסת שלי נשמטה והפחד התחיל להתגבר יותר מהפעם הקודמת. "א-אתה הולך ל-להרוג אותי?" שאלתי בפחד. "מישהי פה מפחדת פתאום?" שאל בהתגרות. לא עניתי לו. "תגיד" התחלתי לומר לאחר כמה דקות של שקט. הבנתי שהוא לא יהרוג אותי. אם הוא היה רוצה לעשות את זה ממזמן הייתי מתחת לאדמה. "מה?" שאל. "מתי אני יקבל את האוכל שלי??" שאלתי טיפה חוצפנית. "רעבה?" אית'ן שאל אותי. "כן" עניתי כמובן מאליו. "כבר תקבלי את האוכל" אמר ויצא מדלת החדר. "אית'ן" צעקתי שוב. הוא נכנס לחדר והסתכל עלי במבט שואל. "אולי תשחרר אותי?" שאלתי. "המשך חלומות נעימים" אמר ויצא מהחדר בפעם השנייה להיום.

מה עשיתי לו? מה הוא רוצה ממני? למה הוא כזה רשע אלי?? אופפ

עברה כבר שעה. עדיין לא קיבלתי את האוכל שלי!! אני עוד שנייה מתה מרעב. קר לי ואני גם צמאה. אני פשוט חווה התעללות. הדלת נפתחה ואחד מהעוזרים של אית'ן אני מניחה נכנס עם צלחת בידו. "הצלחת אכילה?" שאלתי בציניות. "לא חושב אבל את יכולה לנסות" אמר. הוא הרבה יותר נחמד מאית'ן. אבל אית'ן עושה לי את זה הרבה יותר. הוא הניח את הצלחת על השולחן שהיה בחדר והתקדם לדלת היציאה. "איך אני אמורה לאכול כשאין לי ידיים?" שאלתי. "אויש שכחתי" אמר ושחרר את ידיי. "תודה" אמרתי לו והוא יצא מניח לי לאכול לבדי. אני מתגעגעת לבית. לאמא שלי ולשמיכה. לאוכל המושלם שאמא שלי תמיד מכינה. למה זה מגיע לי להיות פה? מה הוא רוצה ממני? למה אני בכלל אוהבת אותו? נמאס לי מהכל. סיימתי לאכול את האוכל המזעזע שהביאו לי. אוכל חסר טעם. פשוט דוחה. אפילו לשונאים שלי לא הייתי נותנת לאכול אותו. נשכבתי על מזרון דק שנח על הרצפה והתחלתי לבכות.

בכיתי מתגעגעת. בחיים לא נתקלתי במצב כזה. מה אני עשיתי לו?? לא ניסיתי להשתיק את עצמי. בכיתי בקול.

נקודת מבט אית'ן-

אני מתקדם לכיוון היציאה מהמכון הזה ואני שומע קולות בכי. היא בוכה? "אלכס" אני קורא לו. "מה?" שואל. "תבדוק מה קורה איתה" אמרתי לו. ממתי אני חמוד אליה? זה מגיע לה. שתבכה. אבל עדיין שאלכס יבדוק מה קורה שם. אני לא רוצה לחזור לפה מחר בבוקר ולראות גופה. "אוקיי בוס" הוא אומר חולף על פניי.

נקודת מבט שרלוט-

אני ממשיכה לבכות ושומעת פתיחת דלת. אני כל כך מקווה שזה אית'ן והוא בא לחבק אותי להגיד לי שזה סתם חלום. אבל לא, זה העוזר ממקודם. לפחות אני לא לבד. "למה את בוכה?" הוא שואל ומתיישב לידי. "כי לא טוב לי פה" אני עונה מתייפחת. "מצטער" הוא אומר מסתכל עלי. "יש משהו שאני יכול לעשות בכדי לשפר לך את המצב רוח?" הוא שואל בנחמדות. "להחזיר אותי הביתה.." אני אומרת חסרת כל תקווה. "זה לא יכול לקרות אני ממש מצטער" הוא אומר. הוא לא אמור להיות רע אלי או משהו? "אתה יכול להגיד לי למה אני פה?" שאלתי. "אמ.. הבנתי שאת ממש עצבנת את הבוס והוא החליט ללמד אותך לקח" אמר מגרד בעורפו. עצבנתי? את הבוס?? טוב שלא יעשה מעצמו מלך. "הוא מטומטם" אמרתי בעצבים. "הוא שומר על הכבוד שלו" אמר. "אתה מצדיק אותו?" שאלתי. "כן הוא הבוס" אמר. "תפסיק לקרוא לו הבוס" אמרתי. "אני לא יכול, זה חלק מתפקידי" אמר. "טוב.." עניתי. "אתה יכול להגיד לי מתי אני אשתחרר הביתה?" שאלתי אותו. "אחרי שתמלאי את כל המשימות" אמר. עוד פעם המשימות האלה.. הוא קם מהרצפה הולך לכיוון דלת היציאה. "תודה אממ" נתקעתי כשבאתי לומר את שמו. "אלכס" הוא אמר בחיוך. "אלכס" אמרתי גם מחייכת. "בכיף" הוא אמר ויצא. לילה ראשון יוצא לדרך.

~~~~

אם אהבתם אשמח שתראו לי זאת ותצביעו ותגיבו זה באמת מדרבן אותי לעלות יותר מהר ככל שיש יותר תמיכה בסיפור!! 

אוהבת אתכם מלאאא והמשך שבוע מצוין <3333