WANTS HIM

Chapter 9-

קריאה מהנה חמדמדים שלי <3
הפרק מוקדש לuser49288995 המהממת <3

~~~~

פרק 9-

*המשך נקודת מבט של אית'ן*

"מה אתה עושה פה?" שאלה אותי מופתעת. דאמ איט! מה אני אגיד לה עכשיו?! "באתי לראות שאת לא עושה לעצמך כלום.. בכל אופן רוצה שאני אלך?" שאלתי מובך מהסיטואציה. "אתה זה שקובע, לא?" היא שאלה מתגרה בי. "אז את רוצה שאני אלך? אוקיי.." אמרתי והתכוונתי לצאת מהחדר. "חכה" הקול שלה עצר אותי מלעשות זאת. "מה?" שאלתי שוב. אני זה שקובע! מה הולך פה? "אתה יכול לה-להשאר?" שאלה מגמגמת מעט. "אוקי.." עניתי. התיישבתי על הכיסא שהיה צמוד לשולחן האוכל הקטן בחדרה.

"מהנה לך?" שאלה אותי לאחר כמה דקות שאני פשוט בוהה באותה הנקודה מבלי לעשות שום דבר. "אין יותר מהנה מזה" עניתי לה בציניות. "ברוך הבא לחיי החדשים" אמרה בחיוך מזויף. "גם החיים שלי לא כאלה ורודים" אמרתי לה כדי שתבין שלאף אחד אין חיים מושלמים.
"אבל החיים שלך יותר טובים משלי. אתה לא כלוא בחדר. אתה לא צריך לתפוס אנשים ומי יודע אולי להרוג אותם. אתה לא צריך לאכול אוכל מגעיל ומסריח. אתה לא צריך לשכב לישון כל לילה לבד ולבכות מגעגועים למשפחה ולתחושת בית. אתה לא צריך את כל זה!" אמרה בעצבים. ניסיתי לשתוק ולא לענות לה אך בחיי שאני לא יכול. "ואם אני יגיד לך שאין לי משפחה?" שיט למה אמרתי את זה. אסור שהיא תדע מזה. "מה זאת אומרת?" שאלה בדאגה וקמה לכיווני. "זאת אומרת שאין לי משפחה. אבא שלי נפטר ממנת יתר בעוד אמא שלי לא יכלה להתמודד עם העובדה הזאת והפכה לחולת נפש גמורה! אח שלי לא רוצה לדבר איתי מהעובדה שאני כן רוצח אנשים ואני כן תופס אותם. אחותי הקטנה לא יודעת מי אני כי אח שלי לקח אותה תחת חסותו והחליט לא לספר לה עלי ואני. אני לבד בעולם הזה. כל יום הולך לישון לבד. בלי תחושת בית ובלי תחושת משפחה. והגעגועים הם עצומים! אז כן אם החיים שלי יותר טובים משלך את באמת מסכנה" אשכרה סיפרתי לה את כל סיפור חיי בפחות מדקה. מה אני עושה?! לעזאזל! אני פשוט מטומטם! אסור שאף אחד ידע. עכשיו היא תתחיל לרחם עלי. אני שונא שמרחמים עלי!!

"אני מצטערת לשמוע" אמרה כאשר דמעה זלגה במורד לחיה. היא התקדמה אלי, מחבקת אותי ומעשה את גבי במעגלים. "אני לא צריך רחמים של אף אחד!" אמרתי מתנתק מהחיבוק. "אני לא מרחמת עליך. אם הגעת לאן שהגעת אז תאמין לי שאין לך צורך ברחמים" אמרה ואני בלעתי את רוקי בכבדות.

"אני חושב שאני אלך" אמרתי לה קם מהכיסא ומתקדם לכיוון הדלת. "אולי לא תלך?" שרלוט שאלה אותי בשקט ופחדה מתשובתי. יכולתי להבין את זה. "ואיפה אני ישן?" שאלתי והיא תפחה על ידה. "אני לא חושב שזה רעיון טוב" אמרתי. "בבקשה, לילה אחד. לילה אחד שאני ירגיש את הבית ולא את הדמעות" ביקשה ממני. "טוב" עניתי אחרי חשיבה של כמה דקות. הרבה זמן לא הרגשתי בית וחיבוק חם. אבל מי אמר שנתחבק?! לעזאזל! אני באמת לא יודע מה עובר עלי. שכבתי לצידה כששתינו אם הגב שמופנה זה לזו. והייתה שתיקה מתוחה. הייתי רוצה לחבק אותה. אבל רק בקטע ידידותי כן? אין בנינו כלום וגם לא יהיה. היא לא הטעם שלי. היא רחוקה ממנו. הסתובבתי אליה מחבק אותה. גופה קפא ממגעי ואני גיחכתי בשקט. כל כך תמימה. לאט לאט היא התחילה להתרגל ונרדמנו יחד.

"בוקר טוב שרלו- וואט?" אלכס נכנס לחדר בכוונה להעיר את שרלוט. "זה ממש לא מה שאתה חושב" אמרתי לו כשהבחנתי במבטו המזועזע. "היא לבושה אלכס! בחייך למה נראה לך שאני אשכב איתה?!" מהר אמרתי מנסה לתקן לו את המחשבה והיה נראה שהצלחתי. "אתה לא חייב לי הסברים בוס" אמר לי. "זה בסדר אני לא אשכב עם בחורות במקום הזה. ציפיתי ממך שתדע זאת" אמרתי לו . "טוב אז אתה תעיר אותה?" שאל. "לא אני אלך עכשיו תעיר אותה אתה" אמרתי וברחתי מהחדר במהירות.

נקודת מבט שרלוט-

"בוקר טוב" קולו של אלכס נשמע. הסתובבתי לצד השני ודמותו של אית'ן לא הייתה שם. איזה גבר הוא? פחדן. "בוקר" אמרתי לאלכס. "לא בטוחה עד כמה טוב" המשכתי. "את צריכה להתארגן עוד מעט את יוצאת למשימה הראשונה שלך" אמר. "אוקי" אמרתי קמה ממקומי וניגשת לארון שלי. "אתה לא מתכוון לצאת?" שאלתי את אלכס. "אה, כן טוב הלכתי" אמר ויצא. התלבשתי, נעלתי את נעליי השטוחות והנוחות והמשכתי להתארגן מורחת על פני את כמות המייקאפ הנדרשת, פודרה, מסקרה, סומק ואודם ורדרד ועדין שכמעט ותואם לגוון שפתיי. סירקתי את שיערי בכדי שהסתדר בדיוק כמו שאני אוהבת. המשכתי בארגונים שמה דורדוראנט ומתיזה כמויות של בושם. שיהיה מספיק לכל היום! זהו אני מוכנה.

יצאתי מחדרי פונה למשרדו של אית'ן הנמושה שברחה מהר ממני. לא ידעתי שאני כזאת מאיימת.. פתחתי את הדלת מבלי לדפוק. "הי-" באתי לומר אך נקטעתי כאשר ראיתי שלאית'ן מרוחה בחורה חסרת כבוד עצמי על הגוף והשפתיים. בלעתי את רוקי בכבדות. סגרתי מהר את הדלת יוצאת ממשרדו ופונה לחדרי. אם הוא יצטרך אותי שיגיע.

לא לבכות, לא לבכות. את חזקה מזה ואת לא בוכה. חשבתי לעצמי. לנשום אוויר ולא לבכות. המשכתי כך עד שהצלחתי לחסום את הדמעות מלצאת.

נכנסתי לחדרי מתיישבת בשולחן ומשתעממת בעיקר. אלכס נכנס לחדר. "מה את עושה פה? את לא אמורה להיות במשרד של הבוס?" שאל לא מבין. "אני לא מתכוונת להיכנס לשם" אמרתי בחדות. "וזה כי?" שאל. "כי מרוחה עליו זונה" אמרתי בלי לחסוך במילים. "לא נכון, הוא רק היום אמר לי שהוא לא ישכב אם אף אחת פה" נורא מעודד אלכס, נורא מעודד. "טוב חכי פה שנייה אני אלך לנסות לעשות משהו" אמר ואני הנהנתי מחכה שיצא.

עברו כמה דקות. הוא פשוט בן זונה! אתמול הוא ישן לצידי. מחבק אותי מרצונו והיום הוא פשוט ברח לכלבה אחרת. הוא מחשיב אותי בתור כלבה שלו?? באלי להעיף לו כאפה.

~~~~ 
ווהווו אית'ן הנמושה! אית'ן הנמושה!!! מי חושב כמוני??

אם אהבתם את הסיפור אשמח שתצביעו ותגיבו אוהבת כל אחד ואחד מכם מלאאא <3<3<3