שכנעתן אותי.. הנה לכן מרתוןן!! אין לכן מושג כמה אני אוהבת אתכן בשיא הרצינות❤❤❤
~~~~
פרק 18-
נקודת מבט שרלוט
מרגע קצר של רוך ואכפתיות קולו הפך לקשוח ושטני. אני כבר לא יודעת מי הוא ואני מפחדת מזה.
"מחר המשימה הבאה שלך לא לשכוח" הוא הזכיר לפני שיצא מחדרי. ליבי נפל והרגשתי כאילו אני הולכת להתעלף שוב. עוד משימה? אני לא יעמוד בזה יותר. אני באמת שכבר לא מסוגלת. אני מרגישה כל כך שבורה ומפורקת. בחיים לא חשבתי שאגיע למצב כזה. למצב שבו אפחד. למצב שבו ארעיב את עצמי ויאחל לעצמי למות כי זה יראה לי הפיתרון היחיד. אני מפחדת מעצמי אית'ן דחק אותי לפינות שלא ידעתי שקיימות בי. ולא לטובות שבהן.
ערב כבר, וארוחת הערב שלי הגיעה. אכלתי את כולה במהירות. הייתי כל כך רעבה שלא חשבתי על צורת האכילה רק על איך אני אוכלת את זה מבלי שזה יגמר. כשסיימתי לאכול שתיתי את המים במהירות שלא ידעתי שקיימת בי. כאב בטן תקף אותי כאשר סיימתי לאכול ולשתות ולאחר כחצי שעה הרגשתי איך כל האוכל עולה לי בגרון מהר רצתי לשירותים מקיאה את הכל. אני מרגישה יותר טוב אך עדיין חלשה. נשכבתי במיטתי מנסה לנצל את שעות שיניתי. מי יודע מחכה לי מחר. מקווה שאוכל לעמוד בזה כי אני כבר חלשה מידי וכוחותיי אזלו לגמרי.
----
"בוקר והגיע הזמן שלך לקום, תתארגני למשימה" אית'ן העיר אותי כמו כל יום. הקול שלו. הלוואי והוא היה אוהב אותי בחזרה. התעוררתי מתארגנת ומתלבשת פשוט, כמו בכל יום. אין לי בשביל מי להשקיע. כולם שונאים אותי פה. כשסיימתי לעשות את כל הארגונים יצאתי לעבר משרדו של אית'ן כשפחד משתלט על גופי. אני נורא מקווה שאשרוד.
נכנסתי למשרדו מתיישבת על הכיסא ומשפילה את ראשי בכדי לא להיסחף לתוך עיניו. "מייקל יגיע עכשיו ונתחיל" אית'ן אמר לי ואני הנהנתי בפחד. אין לי כוחות לזה יותר. אני רצינית. מייקל הגיע לאחר כמה דקות והתיישב בכיסא לידי. "שרלוט תרימי את ראשך" אית'ן אמר ועצבים היו בקולו. מהר הרמתי את ראשי ופני הופנו אליו. פחדתי. חששתי. לא רציתי לשמוע כלום. וגם לא לראות. "היום את הולכת להרוג" מייקל אמר מחייך. מה????? עיניי נפקחו בבהלה וקפאתי במקומי. "לא, אית'ן אני לא יכולה לעשות את זה.." התנגדתי לראשונה מזה הרבה זמן. אית'ן הופתע מסירובי. "אני בכלל לא שאלתי אותך!" כעס. אני לא יכולה. אני לא יכולה. אני לא מסוגלת להרוג. די. פה זה נגמר. המשחק נגמר. אני לא הולכת להמשיך לחיות בידיעה שהרגתי בן אדם. "אית'ן אני לא יכולה להרוג" התחננתי בפניו כמו שלא התחננתי אף פעם. "מתי תביני שלא שואלים אותך פה?!" צעק מרתיע אותי. נשמתי עמוק עוצמת את עיניי. זה הסוף. אני מרגישה את זה. "מתי?" שאלתי מנסה להיות רגועה. "מתי מה?" מייקל שאל. "מתי אני אצטרך להרוג אותו?" שאלתי מפחדת כל כך. "ממש בדקות הקרובות" מייקל ענה במקום אית'ן וראיתי שאית'ן מתחיל להתעצבן מזה אך שותק. לא סותר את דבריו. הם קמו ממקומם הולכים לכיוון היציאה. אך אני, אני נתקעתי. לא יכולתי לזוז. לא יכולתי לחשוב על זה שאצטרך להרוג בן אדם.
"את באה?" אית'ן שאל אותי. היה שקט ומייקל נאנח רק מוסיף לחוסר סבלנות של אית'ן ומחמם אותו לגבי. איכשהו התפקסתי לרגע וקמתי מתחילה ללכת אחריהם. אני מזהה את המקום הזה. זה חדר הסיוטים שלי. פה כל הטראומות שלי קרו. עצמתי את עיניי בחוזקה למחצית שנייה ונכנסתי אחריהם. נבהלתי למראה עיניי. אדם קשור כשפיו אטום בחוזקה יושב על הכיסא שאני ישבתי עליו ממש לפני יומיים! עיניי נפקחו בהלם מהמצב. אני הולכת להרוג אותו? אני לא מסוגלת.
אית'ן נתן לי אקדח אחרי שטען אותו. אחזתי באקדח כשידיי משקשקות בפחד. "בספירה שלי את לוחצת על ההדק ויורה בו. ואם לא דבר גרוע מהדברים הקודמים יקרו לך" אית'ן אמר והבנתי. הבנתי מה עלי לעשות.
~~~~
מרוב ששלחתן מלא הודעות לא הספקתי לעבור על הפרק אז סורי אם יש שגיאות😃
תצביעו ותגיבו ואני אמשיך!!!
YOU ARE READING
WANTS HIM
Romance*פתחתי את הטלפון שלי מנסה לחייג לאימי שתבוא לקחת אותי. ~אין קליטה~ שיט. "פאק" אני ממלמלת לעצמי. איך אין פה קליטה לעזאזל!! אני ממשיכה ללכת אך פתאום יד מחסה את פי. אני מנסה להימלט אך אני לא מצליחה. אני מתחילה להתפרע בתוך זרועותיו של האדם שמחזיק ב...
