נגיעה קטלנית (מושבת)

ריי

ריי הסתכל מסביבו בשיעמום. הוא ניסה להקשיב למורה אבל הוא כל הזמן הרגיש את העניים של אשלי בוהות בגבו. מאז הנשף, שהיה לפני יומיים, היא לא הפסיקה לנעוץ בו מבטים וב'מקרה' להתקל בו כמעט בכל מקום.

'למה בנות תמיד כאלה חיות בסרט?' הרהר לעצמו ריי ונאנח עמוקות, מעיף את השיער השחור שכיסה את עינו. 'היא מתחילה כבר לעלות על העצבים.'

הוא הסתובב כדי להוציא את הפלאפון מהתיק, שהיה תלוי על גב הכיסא שלו, כשעיניו נפלו על מאי, שישבה שורה מאחוריו. היא הייתה עסוקה בסרטוט משהו לא ברור במחברת שלה, ובסקרנות ריי קירב את ראשו לשולחנה. בין השורות היו מספר ציורים, שבקושי נראו עם הציור באמצע, שגרם לו לבהות בהלם.

באמצע, בקווים מדוייקים להפליא, היה מצויר דמות מלאך בעל כנפיים אדירות ויפיפיות. הן היו כל כך גדולות שכמעט הגיעו לשאר הציורים, והייתה לו תחושה שהמלאכים הקטנים נועדו להלל יותר את המלאך הגדול. המלאך שיושב ומתפלל בשקט עם עיניים עצומות.

"זה נורא נחמד." אמר ריי בשקט.

העיפרון שעבד במרץ קפא פתאום והראש הרכון לשולחן התרומם באיטיות. עיניים חומות וגדולות פגשו עיניים ירוקות וקרות. הנערה הביישנית הסתכלה עליו כאילו היא רואה אותו בפעם הראשונה. ריי הכיר את ההתנהגות הזאת. הוא ראה את זה אצל כל בחורה שצירף לחבורתו.

אבל מאי הייתה מקרה עוד יותר נואש, מהעובדה הפשוטה שהיא בין הילדים הפחות בולטים בשכבה: היא תמיד בצד, רואה ואינה נראית. רואה הכל, אך לא מושכת תשומת לב.

"אהה... תודה." אמרה הנערה במבט מבולבל וקצת חשדני.

"לא ידעתי שאת יודעת לצייר ככה." חייך אליה ריי. החיוך שלו יכל לכבוש לבבות, כך שלא מעט פעמים הצליח לגרום לאנשים לתת בו אמון. זה היה הדבר האחרון שהם צריכים לעשות, אבל היה לו קסם אישי כל כך גדול שהצליח להקסים אותם. העניין היה שבשבילו, אמון היה רק משחק שצריך לשחק בו נכון, ועם הבנות זה אפילו לפעמים היה קל מידי.

משהו נרגע בפניה של מאי והבלבול הפך להתרגשות טהורה. ריי ידע בדיוק מה היא חשבה: מישהו כמוהו מדבר איתה. זה לא קורה כל יום. "יש לי הרבה זמן פנוי." משכה בכתפיה.

"ריי!" נשמע קולו של המורה מקצה הכיתה "תסתובב בבקשה!"

הנער המרוצה שיגר חיוך מקסים אל מאי והסתובב באיטיות. הוא לא היה יכול לא להתקל במבט הקנאה השורף של אשלי, אבל הוא רק המשיך בענייניו, כאילו לא שם לב כלל.

מאחוריו הוא יכל לשמוע את מאי ממלמלת לעצמה בכעס: "הרבה זמן פנוי? מה, את חסרת חברים?"

ריי לא ענה, אלא פשוט חייך לעצמו.

***

ריי סקר את הקפטריה במבטו. לידו עמדו החבורה העדכנית שלו. הם ספגו בגאווה את מבטי הקנאה ששוגרו משאר הילדים לעברם, צוחקים ביניהם.