As long as you love me !

פרק 2:

נקודת מבט אושר:

"אגמי את בסדר?" שאלתי
והיא הנהנה קלות,

"אני מקווה שאני יצליח להסתדר בלעדיה.." היא מלמלה ועלתה למעלה

"אחי ללכת הביתה ?" אלירן שאל והרגיש קצת לא בנוח
"לא כפרה הכל טוב" עניתי
"הזמנתי פיצה תישאר" הוספתי וראינו משחק

"אעאעאעאעאעאעאעאעאעא" שמענו צרחה וישר רצתי לחדר של אגם שישבה צמודה לקיר מתנשפת בהסטריה,היא נראת כאילו היא ראתה שד

"אגמי מה קרה ??" התכופפתי וליטפתי את שיערה
לאט לאט דמעות עיטרו את פניה

"אגם חיים שלי,תספרי לי מה יש?" שאלתי ואלירן לא ידע מה לעשות

"אחי דבר איתה אני יצא לא נעים לי" הוא אמר ויצא החוצה לסלון
היא הרשתה לעצמה להתפרק

ואני?..אני חיבקתי אותה בחוסר אונים,בלי לדעת מה קרה

"אני..אני ראיתי את אבא" היא לחשה ורעדה,
קפאתי.זה נושא מאוד רגיש אצלנו
"אגם..אגם נשמה שלי...הכל בסדר עכשיו תנשמי נסיכה שלי" אמרתי והיא הסדירה את נשימתה

"יהיה בסדר חיים שלי" אמרתי וחיבקתי אותה וירדנו למטה

הפיצה הגיעה וכולנו אכלנו

נקודת מבט אגם:
נגסתי בפיצה,מנסה להירגע ממה שקרה,אני פשוט ראיתי אותו,לידי..
הוא לחש לי ׳בהצלחה׳..
בהצלחה במה?!

אני כל כך מתגעגעת אליו,אבא שלי היה חלק מאוד גדול בחיי,

(פלאשבק):
גיל 6:
אני ואושר רכבנו בשכונה באופניים
בכיפור,

צחקתי בקול גדול,שנייה אחר כך,הייתי על הריצפה,מדממת ברוב הפנים,היה בור קטן ונפלתי על הפרצוף

בכיתי בהיסטריה ואושר ירד מהאופניים והתחיל לבכות
״אגם!״ הוא בכה ועזר לי להגיע מהר הביתה,
נכנסנו לבפנים

״אמאאא!״ אמא פלטה צעקה קטנה ואבא מיד הגיע ונבהל שראה אותי
״בואו מהר לבית חולים״ הוא אמר לחוץ,כנראה שנראיתי רע כי הם ממש נלחצו

״אבל היום זה יום כיפור״ אושר אמר בקול הילדותי שהיה לו
״לא נורא היא חייבת בית חולים״ אבא אמר והרים אותי ונסענו כולנו מהר לבית חולים

התעוררתי כבר בבית,הלכתי למראה וראיתי את השפתיים שלי נפוחות באופן מפחיד ואת כל אפי שריטות,

צרחתי מהבהלה ובכיתי ואבא ירד למטה והרגיע אותי
״ששש אין מה לבכות יפה שלי,את ילדה חזקה נכון?״ הוא שאל והנהנתי

״אגמי אני גאה בך שאת ילדה טובה,את לא בוכה את מאוד חזקה כל הכבוד״ הוא אמר והעלתי חיוך ומיד מחקתי אותו כי כאב לי לחייך והוא הניח נשיקה עדינה על לחיי

״אני אוהב אותך ילדה שלי״ הוא אמר וחיבקתי אותו
(סוף פלאשבק)

יום אחרי:
בלילה...
נקודת מבט אלירן:
עשיתי סיבוב עם המכונית...קניתי
לאחותי הקטנה שוקולד כמו שביקשה והמשכתי לנסוע

הבחנתי במשהו בדרך ועצרתי את האוטו,
התקרבתי אל הספסל מתחת לביתם של אושר ואגם,

אגם ישבה שם והתיישבתי לידה והיא הייתה מבולבלת

"מה את עושה פה ?" שאלתי בקולי הצרוד והרגיל
"אני גרה פה אתה יודע.." היא התחכמה וגיחכתי

"אבל קר פה..את תהיי חולה..אח שלך מסכים לך להיות בשעה כזאת מחוץ לבית?" שאלתי
"מה אכפת לך ?" היא שאלה ושתקתי לכמה רגעים

"מסוכן פה קצת...בעיקר לבנות כמוך" אמרתי
והיא הסתכלה עליי בעיניים הזוהרות שלה
"מה זה בנות כמוני ?" היא שאלה

"בנות..יפות כמוך..יש פה בני זונות שלא יודעים לכבד בחורות טובות..אני לצערי נופלות עליי רק הזונות.." אמרתי והיא הנהנה

"את עצובה ?" שאלתי והיא הסתכלה עליי במבט ריק ושנייה אחרי זה דמעות זלגו מעיניה...

הייתי קצת בהלם ולא ידעתי מה לעשות אז פשוט חיבקתי אותה

"מה יש אגם ?" שאלתי בעדינות
"אני מתגעגעת לאבא שלי..הוא נפטר לפני שנתיים" היא אמרה

"כן אני יודע" אמרתי
"אל תבכי,הוא לא רוצה לראות אותך עצובה" לחשתי

"למה בכלל אכפת לך?מה אתה עושה פה?" היא שאלה
"אני דואג לך,את לא יכולה לשבת פה לבד בלילה" אמרתי..אני דואג לה?!
"אתה דואג לי?!אתה אפילו לא מכיר אותי יומיים" היא אמרה..היא צודקת...

אבל משהו בי גרם לי לבוא לראות מה איתה...

"אושר יודע שאת פה?הוא יכעס" אמרתי
והיא קמה וקמתי גם אני
"אלירן תודה" היא מלמלה ואהבתי איך שזה נשמע שהיא אומרת את השם שלי...

"בכיף" עניתי ובדקתי שהיא עולה למעלה והכל בסדר
ונסעתי הביתה

"ליאן" קראתי ואחותי ליאן ירדה במדרגות
"הבאת לי??" היא שאלה בחיוך ונתתי לה
והיא חיבקה אותי

"תודה" היא אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי...

ליאן היא בת 13 וחוץ ממנה
יש לי עוד אחות קטנה בת 7 קוראים לה שי-לי

יצאתי מהמקלחת,התלבשתי ונרדמתי.

נקודת מבט אגם:
נכנסתי הביתה,ניגבתי את הדמעות כדי שאושר או אמא לא יראו והלכתי לחדר שלי
"איפה היית?" אושר שאל..אני חושבת שהערתי אותו

"למטה..תחזור לישון אושר" אמרתי
"מה לישון למה היית למטה בשעה הזאת?" הוא שאל מבולבל

"סתם ישבתי נו אושר אל תציק לי" אמרתי
"סתם ישבת?!בשעה כזאת?!?!אם היו אונסים אותך??" הוא שאל בהיסטריה

"אבל לא אנסו אותי אושר נו אל תשגע אותי אני עייפה הכל בסדר" אמרתי והוא נאנח
"לילה טוב" הוא מלמל ונתן לי נשיקה
בראש,

החלפתי לפיג׳מה,נשכבתי במיטה ופשוט נרדמתי עם כל המחשבות...