As long as you love me !

פרק 6:

נקודת מבט אושר:

השעה הייתה 00:00 בלילה והייתי עדיין בעבודה,אני מסיים עוד שעה...

ואז קיבלתי שיחה מאגם

״מה את עושה ערה?״ שאלתי
״אושר אמא עדיין לא חזרה ונועה ולירן בוכים״ היא ענתה בייאוש והייתי מבולבל
״מזאת אומרת לא חזרה??״ שאלתי

״נעלמה..פשוט לא חז..״ קטעתי אותה בכך שהייתה לי ממתינה ממספר חסוי

״הלו ?״ שאלתי
״שלום אני מדבר עם אושר ביטון?״ נשמע קול סמכותי
״כע״ עניתי
״אמא שלך הייתה מעורבת בתאונה..היא כרגע בניתוח״ האיש אמר וקפאתי
״מה???ואיך היא הגיעה לבית חולים?״ שאלתי
״איזה איש נסע וראה אותה נתקעת באוטובוס מוחנה״ הוא אמר
״טוב תודה ביי״ אמרתי

״אושר?״ אגם שאלה
״אגם אמא עשתה תאונה היא בבית חולים״ אמרתי
״מה??אמאלה!״ היא צווחה
״לא לפחד חיים שלי אני כבר בא הביתה״ אמרתי
וניתקתי

רצתי לדור,
הוא לא הבין למה אני מתנשף
״אחי התקשרו אליי עכשיו..אמא שלי עברה תאונה היא בבית חולים״ אמרתי
״יאללה רוץ״ הוא אמר,נתתי לו כיף ורצתי לאוטו,נסעתי כמו משוגע הביתה ונכנסתי,
אגם הייתה לחוצה בסלון והלכה במעגלים

״אגם איפה לירן ונועה?״ שאלתי
״במיטה ישנים״ היא ענתה
״יופי לכי תישני גם את אני הולך לאמא״ אמרתי
״מה??גם אני באה״ היא אמרה וראיתי עליה שהיא עייפה
״גם גם את עייפה אני מבטיח שמחר אני ייקח אותך״ אמרתי
״לא אני באה וזהו!״ היא אמרה ושמה נעלי בית
״את עם פיג׳מה ונעלי בית!״ אמרתי
״לא אכפת לי!אין זמן״ היא אמרה ויצאנו לאוטו,
נסעתי במהירות לבית החולים
חניתי את האוטו ויצאתי,אגם הסתכלה על הרצפה בגועל ולא הבנתי
״מה יש לך?״ שאלתי
״רטוב פה ונעלי בית שלי לבנות הם ייהרסו!״ היא אמרה,גלגלתי עיניים,הרמתי אותה ומהר ורצתי איתה לחפש את אמא שלנו

״שלום..אתה יודע איפה נמצאת ימית ביטון?״ שאלתי והורדתי את אגם
״כן..היא כרגע יצאה מניתוח,היא בחדר 236״ הרופא ענה
והנהנתי והלכנו מהר,
נכנסנו לחדר ואמא ישבה שם לחוצה
״אוי איך דאגתי לכם לא ידעתי מה איתכם!״ היא אמרה ונאנחתי
״אמא איך זה קרה?״ שאלתי
״אני לא זוכרת בערך מה קרה שם..רק ציפצוף באוזניים ושמישהו לקח אותי משם..ואז התעוררתי פה״ היא ענתה ונאנחתי

״אגם למה את בפיג׳מה?״ אמא שאלה
״אממ..אופס ?״ היא ענתה וצחקנו
״איפה לירן ונועה?״ שאלה אמא
״ישנים בבית..״ אגם ענתה לה

״טוב..הכל בסדר בינתיים הרופא אמר לי שאני משתחררת מחר בבוקר,אושר תיקח את אגם הביתה,תחכה שהיא תירדם ואם אתה רוצה תבוא..עדיף שתישאר בבית יש לך בית ספר״ היא אמרה
״לא אמא!אני אפילו לא עייפה מבטיחה!אני נשארת איתך״ אגם אמרה
״אגמי אני מאמינה לך שאת לא עייפה אבל אני לא רוצה שתהיי בבית חולים כל הלילה..אני יהיה הרבה יותר רגועה אם אני יידע שאת בבית ונוח לך״ היא אמרה
״טוב..״ היא ענתה
״ואושר תישאר גם אתה בבית..אני בסדר פה,תשמור על האחים שלך״ היא אמרה,בינתיים אגם התקדמה לבחוץ למכונת השתייה

״מה נראלך אמא?שאני עוזב אותך לבד כל הלילה?!״ שאלתי
״אושר..תתקרב אליי רגע״ היא אמרה והתכופפתי אליה

״אושר שלי,אבא עכשיו לא פה,אתה היחיד שאני סומכת עליו,אני מבקשת ממך,אתה תוכל להסתדר בלעדיי,שמור על האחים הקטנים שלך,בשבילי״ היא ביקשה
״נו אמ..״ היא קטעה אותי
״אושר זה התפקיד שלך,תמיד אמרת שתגן על האחים שלך,ועכשיו הם מאוד צריכים אותך..
בעיקר אגם״ היא לחשה את הסוף

״מזאת אומרת בעיקר אגם?״ שאלתי
״אני רואה לה בעיניים שעובר עלייה משהו,היא מאוד פגיעה עכשיו,ואתה צריך להיות איתה סבלני ועדין״ היא אמרה והנהנתי

״את בטוח תסתדרי?״ שאלתי
והיא הנהנה
״ואם את צריכה משהו תתקשרי״ אמרתי

אגם חזרה עם פחית קולה ושתתה אותה תוך כדי
״יאללה בואי נצא״ אמרתי ונסענו הביתה

עלינו במעלית וכשהמעלית נפתחה,אלירן שכב מדמם על הרצפה ואגם צרחה.