memories of love

פרק 4

"לולו? קום" שמעתי את קולה של אחותי הקטנה מיקה. היא ליטפה את פניי בעדינות ועודדה אותי לקום ואני פקחתי עין אחת, הכנסתי אותה מתחת לשמיכה ודגדגתי אותה.  אחרי שהיא התחננה שיחררתי אותה והעפתי מבט בשעון. השעה הייתה 8:25 ואני קפצתי מהמיטה ורצתי להתארגן בתקווה לא לאחר מידי לעבודה שמתחילה כל יום ב8:30.
למרות שישנתי בקושי שעתיים קמתי בפרץ אנרגיה לא מוסבר. נכנסתי למטבח חוטף עוגיה נושק לאמא, קורץ למיקה שלגמה מכוס השוקו שלה ויצאתי מהבית.

♡♡♡

היום עבר במהירות כשאני תולה את המודעות שמפרסמות הפעם מוצר אחר ומזמזם לעצמי שירים. סם התקשר וקבענו להפגש בלילה כדי לחלק את הכסף ממכירת התכשיטים בנינו.
נזכרתי בליל אמש וחיוך עלה על פניי. כשההבנה שהחיוך הוא בגלל ליאה ולא בגלל הפריצה המוצלחת היכתה בי חיוכי התרחב קימעה מזכרון חיבוקה הנעים.

♡♡♡

בערב הלכתי למגרש כשבליבי תקווה לראות שם את ליאה שוב.
גלשתי על הסקייטבורד ומידי פעם העברתי מבט על פני המגרש לבדוק אם היא הגיעה אבל היא לא באה. דון קלט את מבטיי ודאג להעביר לי היטב את חוסר שביעות רצונו. הוא ניסה בכל הזדמנות לקשר בני לבין קרן אבל לא שיתפתי פעולה איתו. "היא לא תגיע" הוא אמר לי בפעם המי יודע כמה אבל בפעם הזאת הוא הוסיף "ואתה יודע למה? כי אתה לא בליגה שלה בכלל".

זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הבטתי בו בזעם וכשהוא ניסה להמשיך ולשלול כל קשר בין ליאה וביני התפרצתי עליו. מעולם לא הייתי איש של מילים וגם כעת לא חרגתי ממנהגי. הכנו זה את זה ובעטנו. דון כיוון את אגרופו לעבר עיני ואני כמעט חמקתי וברגע האחרון האגרוף נחת על עצם לחיי. זה שיגע אותי יותר ופרץ חדש של זעם הצלחתי להשכיב אותו על הריצפה והתיישבתי מעליו חוסם את יכולתו לקום כאשר נעצתי את מרפקי בצווארו. "זאת הפעם האחרונה שאתה מדבר עליה, ברור?" הוא לא הגיב ודחפתי את מרפקי עוד יותר. עינייו התרחבו בבהלה והוא מיהר להנהן עם ראשו. קמתי ממנו מיישר את בגדיי ועקפתי את קהל הצופים שהתקבץ סביבנו.

התיישבתי על ספסל מרוחק והדלקתי סיגריה, שואב ממנה ארוכות ומנסה להרגע. בתוך תוכי שמחתי שליאה לא הגיעה והחלטתי לחפש אותה שוב.

הלחי עדיין בערה לי וככל שהתקרבתי אל עבר ביתה גבר בי החשש בעקבות מראי. תארתי לעצמי שעיניי נראות אחוזות טירוף עדיין והלחי הבוערת בוודאי לא תוסיף לי נקודות אצלה. כשעברתי בקרן הרחוב ראיתי אותה. היא עמדה מחוץ לשער ביתה שהיה פתוח, משוחחת עם בחור שנשען על מכונית שחורה ומבריקה. הוא אמר לה דבר מה והיא התקרבה אליו מעט וצחקה.

הבטתי מטה על עצמי ואחר מכן על הבחור. הוא היה לבוש בחולצה מכופתרת ומכנס ג'ינס כנראה ממש יקר. השעון שעל ידיו היה שווה בערך לשווי של הדירה שחייתי בה עם משפחתי ושעל רכישתה יכולתנו רק לחלום. נעליו היו מצוחצחות ושערו היה מסורק ומטופח.

ואני? נעליי מרופתות מרוב שימוש, הג'ינס שלבשתי היה דהוי מרוב כביסות והקפוצ'ון הגדול והשחור שלי כיסה את ראשי הקצוץ בכובעו.
לא היה לי סיכוי מול נער השמנת הזה והמראה של ליאה מדברת עימו וצוחקת מדבריו גרם לליבי להתכווץ. הסתובבתי על עקבי והלכתי מובס חזרה לביתי.

נשכבתי על מיטתי, לקחתי כדור קטן בידי וזרקתי אותו לעבר התקרה. אחרי אין ספור זריקות התייאשתי. הכדור לא הרגיע אותי אז נעלתי את נעליו שוב ויצאתי מהבית משוטט ברחובות בחוסר מעש.

מצאתי את עצמי במגרש ונשכבתי על אחד הספסלים. הנחתי את ידיי מתחת לראשי והתרכזתי בכוכבים. "היי אפשר לשבת לידך?"  הסתכלתי על ליאה והנער העשיר עלה בזכרוני. המבט העצוב שנח על פניה הכניע אותי והתיישבתי על הספסל באנחה, מפנה לה מקום לצידי.

ישבנו בדממה במשך זמן שנראה כנצח. הבטתי בשעוני וקלטתי את השעה המאוחרת. התרוממתי מהספסל ופניתי לליאה כדי להפרד ממנה אבל היא הקדימה אותי. מבטה הופנה אליי בעצב מהול בתחינה ושאלה "אני יכולה לישון אצלך?" "בוודאי". היא השפילה את מבטה והמשיכה לשבת. התיישבתי חזרה על הספסל והיא אמרה בלחש "אני מצטערת. רבתי על ההורים היום ואני לא רוצה לחזור הביתה עדיין". משכתי אותה אליי בחיבוק. היא השעינה את ראשה כנגד חזי ואני ליטפתי את ראשה "את מוזמנת לבוא אל ביתי בכל זמן שתרצי למשך כל זמן שתצטרכי רק אל תפתחי ציפיות מידי גדולות, את הולכת לישון על הספה בסלון" חשתי בחיוך שנפרס על פניה והיא הודיעה שאין לה שום בעיה עם הסידור.
הרמתי אותה מהספסל ולקחתי אותה הביתה.
פתחתי את הדלת בשקט וסימנתי לה שתשאר שקטה כי כולם ישנים. הושבתי אותה על הספה בסלון והלכתי לבדוק את שאר החדרים בבית.

אמא ישנה במיטתה יחד עם אחותי הקטנה ובחדר השני שלושת אחיי השתלטו על כל המיטות. בדקתי שהם מכוסים היטב בשתי שמיכות ולקחתי את השמיכה השלישית איתי לסלון. התיישבתי ליד ליאה וכיסיתי אותה "תודה" היא לחשה. הבטתי בה והיא השפילה את מבטה. "אני יכולה לסמוך עליך. נכון?" אישרתי בהנהון והיא המשיכה "יש לי ידיד טוב. אנחנו מכירים עוד מהגן. הוא בא ממשפחה עשירה והוא מחונך בדיוק כמו שצריך" היא גיחכה. "ההורים שלי אוהבים אותו מאד ומנדנים לי לצאת איתו. אבל אני לא אוהבת אותו" היא מסיטה כמה שערות סוררות מפניה ונאנחת.

תהיתי אם הידיד הזה שלה הוא אותו נער שהגיע לביתה היום ואז היא אמרה "ראיתי אותך היום לוק. רציתי לגשת אליך אבל בשניה שהבטתי שוב לכיוונך כבר לא היה כל זכר אליך". משכתי בכתפי והיא כאילו קראה את מחשבותיי אמרה "אז אני מניחה שראית כבר את הידיד שלי" ועל פניה עלתה הבעה שהתקשתי לפרש. החלקתי את ידי לידה ואחזתי בה תוך ליטוף באגודלה. ליאה חייכה.

לאחר כמה דקות אמרתי לה שכבר מאוחר וצריך לישון והיא בתגובה חיבקה אותי ונישקה בעדינת את לחיי הפצועה. "לילה טוב לוק. תודה על הכל ותזהר עם המכות בפעם הבאה" היא חייכה ואני השבתי לה חיוך. קמתי מהספה נותן לה לשכב ולמצוא תנוחה, כיסיתי אותה וליטפתי את לחיה. היא עצמה את עיניה ואני הרשתי לעצמי להסתכל עליה עוד קצת. "אני לא אצליח להרדם ככה לוק. לך לישון" היא לחשה בחיוך כשעיניה עדיין עצומות ואני הלכתי לחדרי משתחל בין אחיי ועוצם עיניים כשחיוך על פניי.

♡♡♡

שבת שלום ☺