לוסי

נשיפה, עוד נשיפה ועוד משהו קרה

כשהזאב הרע נשף על בתיהם של החזירים, הוא היה יהיר. הוא חשב שהם תמימי דעת ושלא יוכלו לנצח אותו, כי הם מפחדים. החזירים בסיפור, ניסו להיות אמיצים, אך כשעמדו חשופים הם מצאו את עצמם רצים ובורחים בבהלה. הסיפור מלמד שגם הפחדנים, אלה שבורחים, יכולים להיות חכמים. הם לא כאלה חלשים, כמו שחשב עליהם הזאב הרע והם יכולים להיות בסוף המנצחים. כי הם אלה שיכולים לשנות את הדברים. והדברים הללו... יקירי, עוד תראו איך הם יכולים להשתנות.

כשהיא נכנסה לחדר, האוויר הפך להיות יותר קר מתמיד. אור בוהק מידי יצא מהרווח שבין הדלת לחדר, היא נכנסה זקופה ומתנשאת. שמלתה בצבעה האדום הבוהק בלט על רקע האור המועט, וחיוכה היה יכול להחשב למתוק אילולא הידיעה של מי היא. לוסי רועדת מפחד, עד כה לא הצליחה להשיג את הכוחות שהייתה צריכה ורק בזכות היכולת שלה לרפא את עצמה היא שרדה. אבל כעת היא לא יכלה להשתמש בה יותר, כי כל קסם יכול להתבצע רק פעם אחת. היא נשארה חשופה אל רצונה, אל האכזריות של המנהיגה שלהם.

"את יודעת כמה אני מחכה לרגע... לרגע שאני אוכל לנצח את הילדה המעצבנת הזאת?!" צרחה עליה בחוסר שליטה.

נקודת מבט של לוסי:

"לא, אני לא יודעת. ואני לא יודעת איך אני יכולה לעזור לך." וקולי נשמע מלא ביטחון, ביטחון שלא היה לי כלל.

החיוך הגדול חזר לפניה, ידעתי שהיא זוממת משהו.

"אוי... אוי... אוי... לוסיל'ה... לא למדת לא להיות תמימה אחרי כל השנים האלה? את מאוד תעזרי לי. בזכותך, בנך היקר ישכנע את נטלי לצאת ולחפש אחריך. אז, לוסי היקרה, תלמדי את הלקח שלך טוב - טוב. מי שמסרב לנו... לא יצא מזה אף פעם מבלי לסגור איתנו את החשבון. המחיר הוא גבוה מידי, לא מסכימה איתי?" נשמעה מרוצה.

"כלבה! רק תעזי לפגוע במישהו מהם ואת תראי מה הוא כוחי! רק תעזי, חתיכת מכשפה מטומטמת!" צרחתי בכעס.

"אוי, תחסכו את זה ממני. וולי, תירה בה את החץ ונעביר אותה למקום שלא נשמע אותה יותר." אמרה בזילזול.

"חתיכת כלבה, את עוד תחושי את זעמי!" אמרתי רגע לפני שנורה החץ וגופי השתתק. לא יכולתי לזוז עוד מילימטר, גופי הפך לנוקשה ומישהו סגר את עייני כדי שלא אראה לאן הולכים. לעולם לא אתן לה לפגוע בהם, כי אדי שלי אוהב אותה וזה מספיק לי, זה מספיק לי. חשבתי לעצמי כשהרימו אותי לכלא הבא שלי.
______________________________________

נקודת מבט של אד:

ברגע ששמעתי את קולה של נט, חיוך גדוך התפרש על פני.

"נט! התגעגעתי כל כך!" אמרתי בכאב.

"גם אני אד, גם אני. אני שולחת אליך מישהו שיאסוף אותך בעוד כמה דקות, טוב?"