לוסי

הדרקון תוקף

נקודת מבט של לוסי:

רק בזכות כוח הרצון שלי... אני מצליחה עוד ללכת. כי אם לא אמשיך ללכת... לא אצליח להגן עליו ואני חייבת להחזיר אותו אלי.

השמש מסנוורת את עייני ללא הפסק, החול חונק את גרוני... ואני יודעת שאני חייבת להמשיך ללכת, חייבת. אבל... נהיה לי יותר ויותר קשה להשאיר את עייני פתוחות. ועוד לפני שיכולתי לחשוב פניי נפגשו עם החול הרך והחם. ידעתי שאני לא אהיה מסוגלת יותר לקום. ויכולתי רק להרגיש את החול מקיף אותי יותר ויותר...

רגע!! החול באמת מקיף אותי... ומושך אותי מטה!

"שמישהו יעז..." וחול בלע אותי לתוכו.

נקודת מבט של נטלי:

בהיתי בתקרה, מבועתת מהמחשבה שאולי... אולי זה יהיה המסע האחרון שלי. הם כבר ידעו שאני הייתי שם... הם יודעים על הקשר שלי עם אד... ואני נורא מפוחדת מהמחשבה שלוסי חוטפת בשבילי, במקומי. אני נורא שונאת את תחושות הבטן שלי... ידעתי שאם לא אזוז בתקופה אז... הם ימצאו אותי. והבטן מתכווצת לי עכשיו מרב שזה רעיון ממש רע. אד ישן לידי, הוא נראה כל כך שלו ככה ואני ממש רוצה רק להישאר ככה לנצח... איתו.

בלי לשים לב... נרדמתי וקמתי מאוחר מידי.  שלחתי את ידיי, לחפש את אד ומצאתי סדין ריק וקר. תיארתי לעצמי שהוא בטח הלך כדי שלא להפריע לי לישון... אז התארגנתי וירדתי אל המטבח אבל עוד לא הגעתי למטבח ושמעתי: "שלום לנמרה הישנה" מכיוון המטבח.

"אד?" זיהיתי את קולו אבל הוא נשמע מעט מוזר...

ופתאום! ביצה עפה היישר אל הפנים שלי.

"הו, אז ככה אתה מתחיל את הבוקר?" שאלתי משועשעת.

"כל בחורה חולמת על ארוחת בוקר מושקעת ומיוחדת, לא?"

"כן, בטח! גם כל בחור חולם לחטוף צעקות מבחורה עצבנית על הבוקר!"

"מה את אומרת...?"

"מה שאתה שומע!"

והלכתי בשקט, בשקט למטבח. בזמן שהוא חיכה לי מהצד השני, ניחש שאנסה לבוא מאחוריו אבל באתי מהצד השני. לקחתי שלוש ביצים מהתבנית ו... זרקתי עליו את שלושתן!

"היי! אני זרקתי עליך אחת!" מחה בתוקף, אבל עם חיוך על הפנים.

אני חייכתי אליו גם, חיוך גדול ואחרי כמה שניות, שנינו התחלנו לצחוק.

"טוב... אז אני מקווה שדאגת גם לארוחה בסוף, נכון?" שאלתי.

"ברור. מה אני לא מכיר את הנמרה שלי?"

אז ישבנו לאכול, מרוחים בביצה אבל מחייכים כאילו זאת המתנה הכי גדולה, וזה מה שזה היה.

"טוב, הטיסה שלנו בעוד ארבע שעות... אז צריך להתארגן נט" ואיך שהוא אמר את המשפט הזה... נהרס הרגע.

"כן, טוב, אני עולה למעלה, להתקלח."

נקודת מבט של ריי:

לפי המקורות שקיבלתי... לוס במדבר. אני בדקתי את כל האפשרויות, וזה המקום היחיד שהיא הייתה נעלמת לגמרי.

אני כבר ארזתי תיק, מלא אוכל, שתייה, בגדים חמים בשבילה, ערכת עזרה ראשונה ו... והתמונה שלנו ביחד. לפני שהיא התחילה לחשוב שאני מנצל אותה, שאני רוצה לפגוע בה ואני רק ניסיתי לשכנע אותה שאני אוהב אותה.

לקחתי את השרשרת שלי, בזכותה יש לי כוחות על היסודות ואני מקווה שזה יספיק. כי היא תחזיק רק לחמש שעות מהרגע הראשון שאשתמש בה.

אחרי שבועות של חיפושים, מצאתי אותה. שוכבת על החול מותשת ומורעבת. השתמשתי באבן כדי להכין לנו מחסה מתחת לחול, כדי שלא ימצאו אותנו ישר והתחלתי לטפל בה. היא הייתה כל כך מותשת שאפילו לא נעה לחיטוי של הפצעים שלה, כלום, אף תגובה פשוט. קיוויתי שזה לא יהיה מאוחר מידי.
לא, אני לא מוכן אפילו לחשוב על זה. זה לא מאוחר מידי ולא שום דבר, היא תהיה בסדר אם היא הצליחה לשרוד עד עכשיו לבדה.

נקודת מבט של אד:

כמות השנים שאני עם נט... עדיין לא עוזרת לי לפעמים להבין מה פשר מבטיה החלולים. היא סומכת עלי... אבל לא לגמרי, לא תמיד. ואני תמיד יודע שיש משהו... משהו גדול ורע מאחרי המבט החלול שלה אבל אני מחכה שתדבר. ככה דברים עובדים עם נט.

"נמרה שלי, בואי אלי"

היא באה ישר אחרי שקראתי לה, התכרבלנו שנינו בספה וידענו שתוך דקות ספורות... נהיה בשמיים. בדרך אל מסע מסוכן ואולי אפילו חסר תועלת.

"נט, בואי. אנחנו צריכים ללכת לטיסה."

"כן... אההה..." נאנחה בקול רם.
"אני יודעת אד."

וכעת הופיע... אותו המבט החלול על פניה, אותו המבט שלא יכולתי לפענח.
תניח לזה אדוארד, תניח. היא תספר לך כשיהיה צריך, אתה כבר יודע את זה.

כעבור כל הבדיקות... עלינו למטוס. נטלי עדיין עם אותו המבט החלול ומנותקת ממני לגמרי. שמתי לב, שהיא נרדמה עוד לפני שזזנו ואני לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה ישנה.
היא הייתה כל כך יפה ואני עדיין לא מצליח להאמין שהבחורה הזאת איתי. מבין כל הבחורים שהיא ראתה, הכירה ופגשה... בי היא בחרה.

ותוך כדי המחשבות האלה... נירדמתי גם אני.

______________________________________

אז היי לכולם!
זה פרק דיי קצר, מצטערת אבללללל הפרק הבא יהיה הרבה יותר ארוך.
היעד הבא הוא 15 תגובות ו6 הצבעות.
ותזכרו! אני מתה לעלות את הפרק הבא ממש כמוכם שמחכים לקרוא!

נ.ב- מה אתם חושבים על נטלי ואדוארד?