המעטפה

פרק 8

-רני -

שבוע אחרי שהלן ואני נפרדנו, קיבלתי מייל מדני. זה לא היה המייל הראשון בינינו מאז הסיפור שלי ושל שני ואפשר להגיד שאפילו חיכיתי למייל הזה ממנו. הוא ידע איזו השפעה היתה לי על שני גם אחרי כל כך הרבה שנים וכאבים שעברו. אף אחד מהם לא ידע, כמה שרציתי להתקדם ולתת להם לחיות יחד כזוג מאושר ולהקים את המשפחה ששני תמיד חלמה עליה. כאב לי מאד לראות את הקשר שנוצר ביניהם מהמרחק שהייתי בו ועדיין הייתי חייב להישאר נוכח גם מרחוק בחייה. המעטפה עם המכתב והמילה הבודדת שאמרה הכל היתה הדרך היחידה שלי להעביר את המסר לשני-טעיתי ואני מצטער, אבל זה חזק ממני ואני לא אוכל לעולם לשכוח אותה או לא לאהוב אותה. אני לא באמת יודע למה חיכיתי, כי עד כמה שידעתי חייה היו טובים יחד עם דני, ולמרות הכל משהו בלב שלי לא יכל לשחרר אותה. היא נועדה לי ואני נועדתי לה ואלף בחורות לא יוכלו לשנות את העובדה הזו.

במייל שדני כתב לי הוא תיאר חיים מושלמים בהם יש להם ילדה קטנה ומתוקה שהפכה את עולמם והכניסה להם את נס החיים. הוא דיבר על רצונם והחלטתם להביא עוד ילדים לעולם וכמובן שזה צבט לי במקום עמוק שהיה שמור רק לנו כי ידעתי שלא ארצה לעולם ילדים שאינם של שני ושלי, אבל זה היה הגורל ולמדתי לחיות איתו.

כל הכסף בעולם שהיה לי לא קנה לי את האושר והאהבה שהייתי מחליף תמורתם בשנייה אחת. ידעתי מחברים בישראל, שמצבם הכלכלי של דני ושני לא היה מאד טוב וניסיתי לעזור בכל דרך, גם כאשר שני פוטרה מחברה שפשטה רגל. העבודה החדשה שלה היתה בחברת בת של החברה של טל ולא היה קשה לשכנע אותו להעסיק בישראל את שני שהיתה גם מקצועית מאד וגם סמכתי על כך שתצטרך להגיע פעם בשנה לחברת האם להדרכות. אני יודע שזה אובססיבי מצידי לתכנן כך מהלכים, אבל במצבי לא היה לי סיכוי אחר להתקדם בחיים בלעדיה. ההורים שלי תמיד לימדו אותי שאם אתה רוצה להשיג לעצמך משהו מספיק חשוב, תפוס אותו חזק בשיניים ואל תוותר לעולם גם כשקשה, כואב או נראה בלתי אפשרי. נאחזתי במשפט הזה ופעלתי לפיו עד קצה יכולתי וכמעט עד קצה השפיות והמחיר האישי הקשה ששילמתי ברווקות רבת שנים ותחת סיכון של בידוד חברתי מכל חבריי שכבר אמרו נואש על מצבי המתדרדר.

במשך כמה ימים דני לא האמין לשני ששום דבר לא קרה בינינו במלון והמיילים שלי אליו חזרה היו אמורים לעשות את הדבר הנכון. לא הייתי בטוח מה קורה עם שני בזמן הזה שדני חשד במשהו שלא היה צריך מלכתחילה לחשוד בו. הפעלתי את כל הקשרים שלי בארץ כדי שירחרחו מה קורה ביניהם באותם ימים של חילופי מיילים בינינו ולא שחששתי לחייה או לשלומה הפיסי של שני, אבל לא רציתי ששוב תסבול בגללי ובלי שבכלל עשתה דבר אחד רע.

זה היה הרגע שבו הבנתי שכל השנים האלה וכל המעטפות ששלחתי, יצרו את הספקות שהתנקזו עכשיו בלבו של דני ובצדק. לא יכולתי להרשות לעצמי להמשיך בזה והחלטתי שאשלח אחת אחרונה ובה יהיו רשומים מילים מלבי לשניהם הפעם ובו אני אבטיח להיעלם מחייהם והפעם לנצח. אני נשבעתי לעצמי שזה מה שאעשה. יומיים אחר כך, טל הפנה אותי לפסיכולוגית מדהימה והתחלתי לטפל בעצמי, תוך ששיתפתי מישהו בפעם הראשונה בכל פרטי הסיפור. אמה, הפסיכולוגית, גרמה לי לפתוח את לבי ואת נפשי וקרעה אותי בכל פעם עוד קצת רק כדי לחבר אותי שוב בסוף כל טיפול. אמה גרמה לי להבין את היצר של ההרס העצמי שהנחלתי לעצמי והגיעה לשיאו בערב האירוסים. היא גרמה לי להיזכר במקרים נוספים בחיי שהזקתי לעצמי ולסובבים אותי. עדיין לא השתכנעתי איך הגעתי מהרס עצמי לבגידה בשני ובכל טיפול שעבר ניסיתי לצאת עם הסבר שישכנע וישים סוף לאובססיה שלי שכולם סובלים ממנה.