המעטפה

אפילוג

זה השיר הכי מתאים כדי לפתוח את האפילוג של "המעטפה" :

(Say Something I'm Giving up in You).

 https://www.youtube.com/watch?v=-2U0Ivkn2D  

-דני-

ישבתי בבית מחכה לרגע שבו שני תיכנס ותגיד לי שצדקתי והמילה שהיתה במעטפה מתארת את כל מה שהיא רצתה בחייה והיתה זקוקה לו. לרגע בו היא תספר לי שהיא אורזת את חייה ומעבירה אותם ללבו של רני.

אני כבר שותה את הבירה השניה שלי ונהנה מהבריזה בגינה על הכסא שתמיד שמור לשני ולמחשבות שלה, שנודדות למקומות רחוקים. השקיעה סיימה את הופעתה היומית וסתיו ישנה במיטתה לאחר שהבטחתי לה שתפגוש את רני ואת מאיה בבוקר.

דלת הכניסה נפתחת ואני מריח את הבושם שלה ומנסה להשתכר ממנו פעם אחת אחרונה, ולצרוב אותו עמוק בתא מיוחד ושמור בלב שלי. היד שלי עטופה במגבת עם קרח בעקבות האגרוף שהענקתי לרני כמתנת פרידה. אני לא תכננתי להכות אותו, אבל יכולתי לראות על הפנים שלו, איך המילים שלי השפיעו עליו, את התקווה מאירה את פניו. אני מכיר את המבט הזה יותר מדי טוב, זה המבט שהיה לי עד היום שבו שני נשבעה להיות שלי. בחתונה שלנו היא הבטיחה למסור לי את לבה בבלעדיות, אבל אני מניח שהיא לא באמת יכלה להבטיח משהו שאפילו היא לא היתה מודעת שאולי לא ניתן למסירה מוחלטת.

אני שומע את הצעדים שלה הולכים ומתקרבים ובכל צעד שלה, הלב שלי מחסיר פעימה ואני לא יודע מה יהיה אם היא תעזוב אותי, האם לא יוותרו לי פעימות לב יותר? ומה יהיה עם סתיו? איך אני אאבד את כל מה שחשוב לי בעולם בבת אחת? ראיתי איך בתי היחידה, מביטה ברני בסקייפ, היא מעריצה אותו, את יופיו ואת יכולותיו להזיז הרים ולגדל לבד את מאיה בתו. היא מביטה בו בדיוק כפי ששני מביטה בו ולי לא נותר דבר מלבד הזכרונות. אני מרגיש מרומה, על ידי הלב שלי, על ידי המילים של שני ואפילו על יד קופידון המזורגג. האם באמת חייתי באשליה כל כך הרבה שנים ששני היתה שלי, שהיה לנו את הקן שלנו עם הגוזל האחד והמיוחד שלנו?!

אני מכין את עצמי כמו שאדם מכין את גופו אל מול תאונת דרכים כשכל גופו מתכווץ לכדור גמיש שיספוג את כל המהלומות בבת אחת ויישאר אחריהם או יחדל.

שחררתי אותה בשבילו, נתתי לה את ההזדמנות ללכת אחרי ליבה ולא להיכלא בזוגיות שלא מספיקה לה, אפילו שעבורי היא היתה מעל ומעבר. הכדור כמו שאומרים במגרש שלה ואני במגרש שלי לבדי, ממתין לפסיקת השופטים.

"דני?" היא לוחשת ואני מרים את ראשי לראות את הפנים היפות שלה, נבוכות, סמוקות אומרות הרבה ולא כלום.

אני מעדיף לשתוק, נוח לי בשתיקה שלי, אני סומך על השתיקות שלי שלא יפריעו לי במה שהתכוונתי לעשות. אם אדבר עכשיו, אני אחזור בי מהתוכנית המקורית שלי ואני לא אתן לה ללכת ולעזוב אותי. היא לא יודעת לתרגם את שתיקותיי וחושבת שזה מפני שלא אכפת לי, אבל ההיפך הוא הנכון. אני רוצה את אשתי מאושרת, מאוהבת וחיה את החיים במלואם ואם זה לא יהיה לצידי כמו שאני רוצה ואפילו חייב, אז זה יהיה לצד גבר אחר, הגבר של חייה. ניסיתי, באמת שניסיתי ונלחמתי בשנים האחרונות, בכל ריב, בכל כעס, רציתי להוכיח לה כך, שכן אכפת לי ושהיא הלב של הבית ולב לבי.

"אני יודעת הכל על המעטפה, המייל , המכות", דמעות זולגות מעיניה ללא מעצורים ואני יושב קפוא ולא מסוגל לנחש מה הלאה? לאן היא לוקחת את כל זה.

מפינה עמוקה בי, נותר בי עוד רוח לחימה קטנה ואחרונה, זיק קטן של תקווה ואור שאני מתכוון להשתמש בו כדי להשתתף בקרב האחרון על לבה.

אני מתרומם מהכסא מהר ותופס את פניה של שני בשתי ידיי ומכוון את עיניה כך שפנינו יופנו אחד מול השני ללא הסחות דעת, בדיוק כמו בתחילת דרכנו כזוג, רק היא ואני. אני מחכה לסימן כלשהו, בזמן שהעיניים שלי סורקות את פניה לרמז, חיוך, דמעה, כל דבר ואז אני רואה את זה. השפתיים שלה מתרוממות לכדי חיוך קטן והעיניים שלה מתמקדות בשפתיים שלי כמו מבקשות רק אותם עכשיו ולעולם. אני לא נותן לאשתי להמתין אפילו מאית השניה כדי לקבל את מה שהיא כה זקוקה לו. שפתיי נופלות על שפתיה בעוצמה ואני מעניק לה את הנשיקה שחיכיתי להעניק לה, מזמן, מתמיד. הנשיקה שלנו מתגברת ומתעצמת וגופי מתמלא בזרמים מחשמלים שלא נותנים לי מנוח ואני כולי דרוך ומתוח לפגיעה והפעם לפגיעה טובה, לכזו שבו אני חודר לתוך לבה וגופה ולא עוצר עד ששנינו פורקים מאתנו את כל האנרגיות שהצטברו, הטובות והרעות, הכואבות והנעימות.

אנחנו גומרים ביחד במיטת חדרנו, שבה אנחנו שכבנו פעמים אינספור ונשכב יחד עד סוף ימי חיינו.

אני יודע היום ששני שלי. היא תמיד תאהב את רני וגם את מאיה, אבל היא תמיד ולעולם תהיה איתי.

אשתי, אהובתי, שלי ורק שלי.

הסוף הסופי בהחלט. השיר כאן המתאים:

Thinking Out Loud-Ed Sheeran

https://www.youtube.com/watch?v=seRE5i2FCvw

f4͑YD {a}NY