המעטפה

פרק 10

-שני-

אני אפילו לא יודעת איך זה התחיל? ישבנו במסיבה של חברים ודיברנו על פוליטיקה ואני זוכרת שהערתי שחוסר תגובה לצד השני, משדר חולשה ומעין הסכמה שבשתיקה. דני, שלא כהרגלו נזף בי מול כל החבורה ואמר שלא תמיד צריך להגיב ולפעמים זה בסדר לשבת ולחכות עד יעבור זעם. ככל שהוא המשיך להסביר על הנושא בנימה של כעס מתגבר, הייתי משוכנעת שהוא כבר הפסיק מזמן לדבר על פוליטיקה. לא יודעת מה עשיתי באותו יום שכל כך הכעיס אותו, אבל סימנתי לעצמי לבחון את זה בפרטיות ביתנו מאוחר יותר ולא לקלקל את האווירה של המפגש בעוד ריב מטופש וחסר תכלית בינינו.

בזמן האחרון כל דבר שעשיתי עצבן אותו, "את שותה יותר מדי", "את מקללת יותר מדי", "את כל הזמן בפייסבוק". האמת שלא הרגשתי שעשיתי יותר מדי מכל אחד מהדברים האלה, אבל פתאום זה התחיל להכעיס אותו יותר ויותר ומצד שני לא רציתי לשנות שום דבר בעצמי או בהתנהגותי ולא הייתי מוכנה שאף אחד לא ינסה לחנך אותי בגילי, אפילו לא מישהו שאני אוהבת.

"מה הבעיה שלך איתי היום ?" שאלתי ברגע שכף רגלו דרכה בכניסה לביתנו. הוא לא ענה לי ועלה ישר לקומה השניה. הנדתי בראשי והמשכתי למטבח לקחת כוס מים, כי לצערי אני כבר התרגלתי לשתיקות האלו יותר מדי. לא רציתי לערב את ההורים שלי או חברות קרובות, המעט שהיו, בריבים שרק הולכים ומתרבים ובאינטימיות שנעלמת מיום ליום בינינו. יש לי הרגשה שהם כולם היו נוטים להאשים אותי יותר מאשר אותו. דני היה הבחור המושלם והמתוק וכך הוא תמיד ייראה בעיני כולם. לעומתו אני תמיד נתפסתי בעיני כולם כשני המסכנה שבגדו בה ולא התגברה על כך או שני שאיבדה ילד והחבר שלה לשעבר שבגד בה ועכשיו מיליונר באמריקה, עזר לה. שמעתי את השמועות במהלך השנים וכולם כמובן היו רק ממקום של רכילות מרושעת. לא היתה אשה יותר נאמנה ממני לדני ולבת שלנו סתיו וזה לא הגיע לי או לדני, הדרך שבה התייחסו אלינו החברים שלנו עם הרמיזות. אני נוטה להאמין שזה היה הגורם העיקרי למרחק שנוצר בינינו במהלך השנים האחרונות. זה היה מתחיל בבדיחה כשאמרתי שאין לנו מספיק כסף לנסוע לחו"ל איתם והם היו זורקים "אז שרני החבר של שני יעזור" או כשרזיתי אחרי דיאטה היו מעירים לי ושואלים אם זה בשביל "החבר" באמריקה שלי. בהתחלה עוד צחקתי מזה, אבל כנראה שזה בשלב מסוים הפסיק להצחיק והתחיל להכאיב, לשנינו. אני מבינה שדני קינא בהצלחות הפיננסיות של רני, אבל למה לא הספיק לו שהיה לו את הדבר הכי חשוב בידיים שלו ומהיכרותי את רני, אני הייתי יותר חשובה מכל הכסף בעולם.

דני לא אהב את שיחות הסקייפ שהייתי מנהלת עם סתיו מול רני ומול מאיה, הוא הרגיש מחוץ לעניינים ומחוץ לחבורה שלנו וגם זה מובן, אבל הוא לקח את הדברים קצת יותר מדי רחוק והאמת שזה כבר מיצה את עצמו לחלוטין. ברגע שסתיו כבר התחילה לבכות לי יום אחד שאבא שלה כל הזמן מציק לה עם שאלות על מה היא חושבת על רני או על מאיה או על אמריקה, הרמתי דגל שחור והתעמתי מולו. זה קרה לפני שבועיים ומאז אנחנו לא מדברים ולולא המפגש עם החברים מהצבא שלו לא היה מתקיים היום ותוכנן כבר לפני חודשיים, רוב הסיכויים שעדיין לא היינו מדברים.