שומרי הנשקים

פרק 4 | אני מבשל לצהריים חבורה של גובלינים על סטרואידים

אני וג'ף יצאנו בריצה מהמונית.
"לפי מה שהבנתי, זואי עדיין בעבודה שלה" אמרתי כשרצנו לכיוון העבודה שלה.

"אז לשם אנחנו הולכים." אמר ג'ף. "יש לך איזשהו מושג איזה סוג של מפלצת תקפה אותה?"
"לא." עניתי לו, "זואי רק אמרה שיש שם מפלצת."
"חבל," אמר ג'ף "אם היינו יודעים איזה סוג מפלצת זה אולי היינו יודעים איך להתמודד איתם"
"למפלצות שונות יש דרכים שונות להתגוננות מפיהן?" שאלתי
"ברור." הוא ענה לי. "למשל, לגורגונות אין מולך סיכוי אם אתה מביא מראה, אם אתה נלחם באיש זאב תמיד תביא איתך כלי כסף, וברור לכולם מה קורה אם ערפד פוגש שום."
רציתי לשאול אותו מה קורה כשערפד פוגש שום, אבל חששתי שאני אראה כמו אידיוט.
במקום זה פשוט ציינתי שהגענו.
היינו מול החנות שזואי עבדה בה, בית קפה קטן שהיה פתוח לרחוב הראשי.
נכנסנו פנימה.
"זואי?" שאלתי בכוונה למצוא אותה.
בית הקפה היה שקט במידה מלחיצה;
האורות היו שבורים והשולחנות היו הפוכים, אפילו הרצפה הייתה מלאה במשקאות שנשברו בבר.
"המפלצות שהיו כאן, הן היו גדולות ואגרסיביות;" אמר ג'ף "אני מהמר על טרולים, או אם יש לנו מזל אז אורקים."
שמענו רעש מהמטבח, ולאחר מכן עוד רעש מחצר האחורית.
"אתה תבדוק את המטבח, אני את החצר האחורית." הוא אמר.
הנהנתי בהסכמה והתחלתי להתקרב אל כיוון
המטבח.
נכנסתי דרך דלתות המטבח לחדר מלחיץ פי שלושה לפחות מקודמו.
החדר היה חשוך ברמה של בתוך מערה, שמן בישול נשפך על הרצפה לכל עבר, וסכינים היו תקועים בקיר.
"מה הלך פה?..." חשבתי בקול רם בזמן שהסתובבתי במטבח האפלולי.
התקדמתי בחדר החשוך עד שהגעתי לירכתיי המטבח.
סרקתי את הסכינים שהיו תקועים בקיר. "האנשים בטח ניסו להתגונן מפני המפלצת." חשבתי לעצמי.
כשעברתי לסרוק את שלולית המים שנשפכו על הרצפה שמעתי רעש מהמזווה.
שלפתי סכין גדולה מתוך הקיר והתחלתי להתקדם אל עבר מקור הרעש.
פתחתי את דלת המזווה לאט, וראיתי את זואי ועוד כמה עובדים מצתמקים בפינה.
"זואי!" קראתי בשמחה. "אני כל כך שמח לראות אותך!"
זואי סימנה לי להיות בשקט.
"למה את..." לא הספקתי לסיים את השאלה לפני שהרגשתי נשיפה בעורף.
זואי ושאר העובדים הצתמקו בפינה הקטנה שלהם במזווה בפחד, בזמן שאני עומד עם העורף שלי למפלצת מהאבדון.

הסתובבתי לאט לראות מה יש מאחורי, ומיד קפאתי מפחד.
ג'ף נכנס לחדר בריצה.
"אז יש לנו מזל, אלה רק אורקים."

אם האורקים היו הבחירה הטובה אז לא רציתי לדעת איך נראים טרולים.
האורקים נראו כמו בני כלאיים של חזיר בר ושל הענק הירוק.
היה להם גוף שרירי בצבע ירוק אפרפר, בידיים שלהם היו שלוש אצבעות עם טפרים כמו של אריה בקצה כל אחת, והראש שלהם הופנה קדימה במקום למעלה כמו אצל בני אדם;
בנוסף לכל הכיעור הזה היה להם אוזניי סוס,
עיינים קטנות וטיפשיות, וניבים כמו לכריש ממלתעות.
"אחד חדש." אמר האורק הימני.
"יחד איתו יש כאן ארבעה אנשים." אמר האורק השמאלי. "לא טוב, ארבע לא מתחלק בשלוש."
"רגע," אמר האורק האמצעי. "בכניסה יש אחד נוסף. אם נוסיף אותו יהיהו לנו חמישה."
"יופי, חמש זה טוב. חמש זה כן מתחלק בשלוש." אמר האורק השמאלי בטימטום.
"טוב," אמר האורק הימני, כנראה המנהיג. "בואו נאכל."
האורקים הסתערו.
עשיתי פנייה חדה שמאלה ורצתי לכיוון שלולית המים.
שני האורקים השמאליים עקבו אחרי בזמן שהאורק המנהיג רץ לכיוון ג'ף.
נפנתי בסכין המטבח נגד המפלצות; הוא הרתיע אותן לרגע, אבל הם מיד חזרו לכוננות.
האורק הימני מבין השני ניסה לנשוך לי את הכתף השמאלית, אני התחמקתי ודקרתי אותו בצוואר.
האורק השני ראה את מעשה ידי וניסה לתקוע לי את הטפרים שלו בבטן, אבל התחמקתי ודקרתי אותו בבטן.
למרבה הצער הדקירות לא הזיזו להם בכלל, ואחרי כעשר שניות של בחינת הפצעים האורקים חזרו לתקוף.
הסתכלתי לכיוון ג'ף.
כמו שחשבתי ג'ף הסתדר יותר טוב ממני.
הוא הוציא את החרב שלו והתחיל לשסף את האורק המנהיג, ובזמן שג'ף הסיח את דעתו העובדים הלכודים ברחו מהחדר.
פתאום קלטתי שלא הייתי מודע לקרב; וכשהסתובבתי חזרה להלחם חטפתי אגרוף מפלצתי לפרצוף.
האורקים הפילו אותי לרצפה והתחילו לתת לי מכות עם חפצים.
הסתכלתי לכיוון ג'ף וראיתי שהוא מסתכל אלי, רציתי לצעוק לו להזהר, אבל קולי בגד בי, וג'ף חטף שריטה בפרצוף מהאורק המנהיג.
שלושת האורקים המשיכו להרביץ לי ולג'ף, שכבר היינו מרוסקים על הרצפה.
האורקים עמדו להכניס לי את המכה הסופית
כששמענו צעקה מקצה החדר.
"לא!" זואי צעקה בפחד.
האורק המנהיג הסתכל לכיוון הצעקה, אז לכיונינו, אז הוא פנה אל שני האורקים האחרים.
"שני אלה כבר מחוסלים" הוא אמר והסתכל עלי ועל ג'ף. "תעזרו לי להוריד את השלישית."
שלושת האורקים הלכו לכיוון זואי, ולכדו אותה בפינה.
הזעם פעם בתוכי.
אם כמה שזואי מעצבנת לפעמים היא אחותי.
כעסתי כל כך על העולם, על זה שהוא מפיל עלי שתי מכות כאלה ביום אחד.
לא רק שהאישה הראשונה שהייתה נחמדה אלי מזה עשר שנים התבררה כיצורה מתנקשת שרצתה להרוג אותי, אלא שגם אחרי שהבסתי אותה, אני ואחותי הולכים להפוך לארוחת צהריים לחבורה של גרמלינים על סטרואידים.
בשארית הכוחות שלי קמתי על רגלי והיתייצבתי מול האורקים.
"תעזבו." דיברתי בכעס תהומי. "את.
אחותי!" צעקתי עליהם בזעם טהור.
פרצי אש יצאו מהגוף שלי ושעטו אל עבר האורקים.
האורקים החלו לבעור ולהתרוצץ בכאבים בחדר.
שני האורקים שתקפו אותי נפלו על הרצפה והחלו להתקלות באש, עד שהם נשרפו למוות.
האורק המנהיג נפל לתוך שלולית המים שהייתה על הרצפה והוא התגלגל בה עד שהאש נכבתה.
הוא הסתכל על שלושתינו בכעס ופחד בו זמנית, וברח החוצה מהמסעדה.

הסתכלתי מעשה ידי.
"הם... מתים?" אמרה זואי והסתכלה על גופות האורקים השרופות.
"אכן כן" אמר ג'ף.
הסתכלתי ג'ף ועל הצלקת הטרייה שנשארה לו מהשריטה של האורק.
ג'ף חייך לכייוני כדי לסמן לי שהוא בסדר, ואז הוא הסתכל על זואי.
"אני מניח שאת חייבת לאח שלך תודה."

זואי הסתכלה עלי לכמה שניות ואז חיבקה אותי.
"ג'ף..." שאלתי אותו "מה קרה כאן עכשיו?"
"מה שקרה," אמר ג'ף תוך כדי שהוא סורק את גופות האורקים "הוא שאתה גילית את הכוחות שלך. אתה מבין, מפלצות לא סתם תוקפות אנשים ראנדומליים. לרוב כשמפלצות תוקפות מישהו הן תוקפות אנשים מיוחדים, אנשים עם כוחות."
"ואיך זה קשור אלי?" שאלתי.
"אתה מבין ג'ק," הוא אמר תוך כדי שהוא אסף קצת דם אורקים בבקבוקון. "יש המון סוגים של כוחות, שונים ומגוונים. אבל אחד הכוחות הכי חזקים הוא הכוח שיש לך. כוח האש. כוח האש הוא אחד הכוחות משישית הכוחות העליונים: אש, אוויר, ברק, צמחים, אדמה ומים.
כל אחד מהכוחות הללו הוא חזק במידות אדירות, ומסוגל לדברים מדהימים.
ג'ק, זואי, אני מאמין שאתם שניכים מחזיקים באחד מהכוחות הללו, ואני רוצה ללמד אתכם לשלוט ביסוד שלכם, יסוד האש."
ישבנו שם כמה דקות בשתיקה.
לבסוף זואי היית זו ששברה את הדממה.
"זה לא מסוכן?" היא שאלה "אם נלך איתך, לא יתקפו אותנו עוד מפלצות?"
"את צודקת" אמר ג'ף "אבל אולי אם תבואו איתי, לפחות תוכלו ללמוד להתגונן מפיהן."
חשבתי טיפה, ולבסוף הגעתי להחלטה.
"זואי," התחלתי להגיד "אני יודע שאת רוצה רק בהכי בטוח בשבילי, אבל אני עומד ללכת עם ג'ף. אני חייב ללמוד לשלוט באש הזאתי ואל תנסי לשכנע אותי אחרת."
"אני לא אנסה לשכנע אותך אחרת," זואי ענתה "כי אני לא אהיה צריכה."
"את מתכוונת ש..." שאלתי.
"כן" היא ענתה. "אני באה איתך."
היא חייכה אלי חיוך גדול ואני חייכתי אליה בחזרה.
"מצוין" אמר ג'ף "אבל אולי כדאי שנמשיך את השיחה הזאת במקום בטוח יותר."
יצאנו מבית הקפה וג'ף התחיל להוביל אותנו ברחובות.
"רגע, אם אנחנו עוזבים לא כדאי להגיד למייבל?" אמרה זואי.
צחקקתי לי טיפה.
"כן... בנושא הזה..."

היי אנשימוס!
אז הנה הפרק החדש שהבטחתי!
מצטער שלקח לי כל כך הרבה זמן להעלות אותו, פשוט אני עוזר לכל מיני חברים שלי בכל מיני סיפורים שלהם.
אז אני מקווה שנהנתם מהפרק,
ואני אשמח אם תכתבו לי רעיונות לשיפור ואת דעתכם על הספר בתגובות.
אז בכל מקרה, נתראה בפרק הבא!