שומרי הנשקים

פרק 8 | בואו נצוטט לזקן קורא מחשבות! מה כבר יכול להשתבש?

האולם היה חלל ענקי, גדול פי כמה מחדר האוכל.
הוא היה בגובה של שלוש קומות ובשטח של שלושה אולמות ספורט.
החדר היה מלא בכל כך הרבה פרטים שלא הייתי יכול לקלוט את כולם בבת אחת.
בצד ימין היה מטווח חץ וקשת שהתמשך מפינת החדר הקרובה לנפחייה שעמדה לה פתוחה בפינה הימנית הרחוקה. ליד הנפחייה הייתה זירת לחימה בחרב שנלחמו בה שני נערים ליד קהל מריע.
ליד זירת החרב הייתה זירת אגרוף, ובין שניהם הייתה נשקייה מלאה בנשקים מגוונים.
על הקיר השמאלי היו כמה חבלי טיפוס, ולידם כל מיני מכשירי ספורט מגוונים כגון חמור, מקבילים, סט משקולות ועוד כמה שלא זהיתי.
בצד הקרוב אלינו היה מטווח אקדחים ולידו הייתה פינת מנוחה, עם ספות שולחנות ואפילו טלוויזיה.
"אתם יכולים להסתובב פה ולהתאמן." אמרה ג'ניפר, "ג'ף מחכה לכם בזירת החרב כדי שתוכלו לבדוק איזה נשק הכי מתאים לכם. לאחר מכן אני ממליצה לכם להתאמן למשחק ההישרדות מחר."
"תודה." ענינו לה והיא הלכה לדרכה.
אני וזואי התקדמנו לכיוון זירת הלחימה ופגשנו את ג'ף. הוא הסביר לנו שהוא מדריך זמני פה עד שהעניינים יסתדרו, ושהוא ילמד אותנו את הבסיס.
הוא הסביר לנו על כלי הנשק השונים ועל תכונותיהם, ואיך נמצא את כלי הנשק שהכי מתאים לנו.
"זואי, רוצה לנסות?" שאל ג'ף לאחר שהוא סיים את ההסבר.
"אני מניחה." אמרה זואי והתקדמה לכיוון ג'ף.
"נסי את החרב הזאת." הוא אמר ונתן לה חרב מעוקלת.
זואי הניפה את החרב על בובת האימונים כמה פעמים, אבל ג'ף עדיין לא נראה מרוצה.
"אני לא חושב שהחרב הזו מתאימה לך." הוא אמר והרים פגיון מהרצפה. "נסי את זה."
זואי המשיכה את הקרב שלה נגד בובת האימונים עד שג'ף שלל גם את הנשק הזה.
ניסינו גם גרזן קרב, עוד כמה חרבות, ואפילו חץ וקשת, אבל לא מצאנו מה הכלי הכי מתאים לזואי.
היא כמעט התייאשה, אבל אני וג'ף המשכנו לעודד אותה.
"אל תתייאשי זואי." אמר ג'ף, "בואי ננסב שיטה אחרת. איזה נשק נראה לך שמתאים לך?"
"אני לא יודעת." ענתה זואי, "מה עם זה?"
היא הצביעה על חנית ששכבה בצד הנשקייה.
"חנית?" הוא אמר, "זה סגנון לחימה מאוד נדיר. את מוזמנת לנסות."
זואי הרימה את החנית והחלה לדקור את בובת האימונים.
הלחימה שלה נראתה כל כך טבעית ורגועה שאפילו יכולתי לדעת מיד שזה הנשק שלה.
הסתכלתי על ג'ף שחיוך גדול נפרס על פניו.
"כן!" צעק ג'ף משמחה, "כל הכבוד זואי! בחירה מצויינת, מצאנו את הנשק שלך."
זואי חייכה חיוך גדול והחזיקה את החנית שלה בשתי היידים.
"החנית היא נשק מאוד מיוחד." הסביר ג'ף, "היא משמשת לתקיפה והגנה בו זמנית. החנית היא כמו מין שילוב של כידון ורומח, אפשר לזרוק אותה וגם לדקור איתה.
זה כלי נשק מאוד קשה לשליטה, אבל אני בטוח שאת תצליחי להתמודד איתו."
זואי סימנה לג'ף לתודה והניחה את החנית בחזרה במקומה.
היא התיישבה במקומה לידי על הספסל, ואני קמתי וניגשתי אל ג'ף.
"אוקיי ג'ק, אני רואה שהשיטה הזאת עבדה מצויין עם אחותך, אז אני אתן לך לבחור. איזה נשק אתה חושב שהכי מתאים לך?"
הסתכלתי על הנשקייה שעמדה ליד הזירה.
עייני נדדו בין נשקים שונים עד שעיני נחתה על חרב גדולה עם להב של כמטר שנשענה על מעמד החרבות.
"אני חושב שזאת." אמרתי והרמתי את החרב בידיי.
"חרב יד-וחצי?" שאל ג'ף בפליאה, "בחירה מאוד מעניינת. בדרך כלל אנשים עם מבנה גוף כמו שלך בוחרים חרבות יותר קטנות כמו זיפוס או גלאדיוס, אבל אני רוצה לראות איך אתה מתנהל איתה."
החזקתי את החרב ועמדתי מול בובת האימונים.
עצמתי את העיניים ונשמתי נשימה עמוקה.
אתה יכול לעשות את זה ג'ק. חשבתי לעצמי. פשוט תעשה מה שמרגיש לך נכון.
הידקתי את החרב בידי, פקחתי את עיניי ויצאתי להתקפה.
התקדמתי לכיוון בובת האימונים והרמתי את החרב הגדולה.
כובד החרב הקשה עלי ולכן נאלצתי להשתמש בכוח.
החרב עלתה להנפה וסישפתי את בובת האימונים לשני חלקים שווים.
"אני פשוט לא מאמין!" הוא אמר והניח את ידיו על ראשו. "משפחת פלאמו, זה תורשתי אצלכם להיות כל כך לא צפויים?"
אני וזואי חייכנו ואני הנחתי את החרב לצידי.
"אני יכול לראות שחרב כזאתי תהיה מושלמת בשבילך בעתיד," פנה אלי ג'ף, "אבל אתה צריך עוד הרבה אימונים." הנהנתי בהסכמה והנחתי את החרב לידי.
רק עכשיו שמתי לב כמה הידיים שלי כואבות,
התיישבתי ליד זואי וליטפתי את מפרק כף היד שלי כדי להעביר את הכאב.
"תגיד," הוא שאל, "אתה שמאלי?"
"למען אמת כן." עניתי לו.
"טוב חבל שלא אמרת לי קודם." הוא אמר, "שמאליים שמשתמשים בחרב כזו צריכים חרבות מיוחדות."
החזרתי את החרב חזרה למעמד החרבות ותרתי אחר חרב חדשה.
לבסוף שמתי לב לעוד חרב מאותו סוג והוצאתי אותה ממעמד החרבות.
היה לה להב יפה וכסוף, אבל היא היתה יותר קצרה.
"מצויין." הוא אמר, "זאתי בגודל שאפילו יותר מתאים לך מהקודמת, והיא גם שמאלית. זאתי החרב שלך ג'ק."
חייכתי וחזרתי לשבת ליד זואי על ספסל הצפייה.
"זואי," המשיך ג'ק, "מכיוון שאת בחרת בחנית, שזה כלי נשק שאני לא מבין בו הרבה, אני אקרא לניהיל בשם תום שילמד אותך."
זואי הנהנה וג'ף הלך להביא את תום,
ולאחר כמה זמן ג'ף חזר עם אותו הניהיל שהתעצבן עלי אתמול בערב, והם התחילו לאמן אותנו.
ג'ף סיפר לי שחרב שלי נקראת חרב יד-וחצי, או חרב ממזרית, ושזו סוג של חרב ארוכה.
הוא אמר לי נלחם עם חרב רחבה, שזה גם כו סוג של חרב ארוכה, אז הוא ימשיך את האימונים שלי כרגע.
לאחר מכן התחילו האימונים.
ג'ף לימד אותי להשתמש במשקל החרב לטובתי כדי שאני לא אצטרך להשתמש בכוח, ואיך להחזיק את החרב באחיזה שלא תכאיב לי בידיים.
באותו הזמן זואי למדה את בסיס החנית גם היא.
ראיתי איך תום לימד את זואי לשלוט במטרת החנית כשהיא זורקת אותה, ואיך לעשות תנועות יותר מהירות איתה.
לבסוף הגיע הזמן לשיעור המפלצות.
אני וזואי התקדמנו לחדר חמש שהסתבר כמו חדר קטן מידי לקהל הילדים שהגיעו.
למדנו על גריפונים והיפוגריפים ועל תכונותיהם המיוחדות, ולאחר מכן חזרנו לזירת האימונים שם ג'ף ותום המשיכו ללמד אותנו.
למדתי עוד טכניקות חרב כמו שליטה במשקל שלה ומתי להעביר אותה מיד אחת לשתיים.
אפילו למדתי איך להרביץ לאנשים עם החלק השטוח.
תאמינו לי, זה הרבה יותר אפקטיבי משזה נשמע.
אחרי שסיימנו עם זה, אני וזואי התחלנו קרבות בסיסיים.
"אוקיי ג'ק," אמר לי ג'ף, "נתחיל עם קרבות."
הוא עמד מולי והידקתי את חרבי בידי.
"כבר התאמנת על בובת האימונים בהתקפה," הוא אמר והפנה את המבט שלו לחצי הבובה שעדיין שכב על הרצפה. "אז אני רוצה לאמן אותך עכשיו בהגנה."
הוא הוציא את החרב שלו מנדנה ואני עברתי להיכון.
"אתה תעמוד כאן ואני אצא אליך בהתקפות. אתה תנסה לחסום אותן, ואם תוכל תנסה לצאת עלי בהתקפת נגד. מובן?"
הנהנתי בהסכמה וג'ף יצא בהתקפה.
הוא פנה אלי מצד ימין ותפסתי את החרב בשתי ידי. הרמתי את חרבי נתתי מכה לצד ימין, אבל הוא כבר עבר לשמאלי.
הסתובבתי להגן, ומצאת את החלק השטוח של החרב צמוד לחזי.
"אתה איטי מידי." אמר ג'ף והוריד את החרב הקרה מגופי. "תזכור להשתמש במשקל החרב. השימוש בכוח לא יוביל אותך לשום מקום."
הוא חזר לעמדתו ואני מחיתי את אפי וחזרתי לשלי.
הוא יצא להתקפה שנייה ואני הרמתי את החרב שלי להגנה.
הוא הרים את חרבו למכה ואני חסמתי אותה.
הרמתי את החרב ביד שמאל וכיוונתי לכתפו, הוא חסם את המכה עם החלק השטוח של החרב שלו ודחף עם רגלו.
איבדתי שיווי משקל ונפלתי לאחור.
האחיזה שלי השתחררה והחרב שלי החליקה על הרצפה לידי.
"בוא ננסה עוד פעם." אמר ג'ף ועזר לי לקום. "פעם שלישית גלידה."
קמתי והתכוננתי למתקפה מספר שלוש.
נעמדתי עוד פעם בעמידה המתאימה וג'ף הנהן.
הנהתי בחזרה והוא יצא למתקפה.
הפעם הוא התקדם ישר מקדימה, הרמתי את החרב ביד אחת ודקרתי לכיוונו, מה שגרם לו לסטות הצידה.
הוא שלח טת חרבו קדימה בצורת דקירה ואני נתתי לה מכה שהזיזה אותה הצידה.
הוא השתמש בתנופה שנתתי לו ותקף אותי מהצד השני.
חסמתי עם החרב שלי ודחפתי אותו.
הוא מעד לאחור, ואני הפלתי אותו על הרצפה עם רגלי.
החרב שלו נפלה בקול קרקוש על הרצפה והוא הרים את ידיו כשאני כיוונתי אליו את קצה חרבי.
"כן!" הוא צעק ומחא בכפיו, "על זה אני מדבר!"
הזזתי את החרב ממנו ועזרתי לו לקום.
ג'ף ואני המשכנו להלחם אחד בשני, ואחר כך אפילו נלחמתי בזואי שלמרבה הפתעתי ניצחה אותי.
אחר כך ג'ף שיחרר אותנו והלכנו להתאמן בדברים אחרים.
זואי ואני התפצלנו, ובזמן שאני הלכתי לנסות את מכשירי הכושר, זואי הלכה לכיוון חבלי הטיפוס.
אחר כך הלכנו ביחד לבריכת השחייה שמסתבר שהייתה מאחורי האולם, ששם עשינו תחרות שחייה שגם בה זואי ניצחה אותי.
העברנו את היום שלנו באימונים שונים עד שהגיע הערב, ונקראנו לארוחה.
אני וטוני בדיוק חזרנו מתחרות במטווח האימונים ופגשנו את זואי ווונדי בזירת האגרוף.
זואי ישבה בצד ושתתה מים, ווונדי ישבה לידה ודיברה איתה.
"מה נשמע?" שאלתי.
הסתכלתי על כמה אנשים פצועים שישבו במד השני של ספסל הצפייה ועזרו אחד לשני לשים תחבושות.
"הם נראים כאילו אוטובוס דרס אותם." הפנתי את תשומת ליבם אל החניכים בצד. "מה קרה להם?"
"וונדי." אמרה זואי וכולנו צחקנו.
קמנו מהספסל והמשכנו בדרכינו לחדר האוכל.
ג'סיקה קיבלה את פנינו בחיוך וביקשה מאיתנו לשבת במקומנו.
היתיישבנו במקומותינו מהבוקר וחיכנו שמקס יתחיל את הודעות הערב, אבל הפעם קמה האישה שישבה מצדו השני של האב מגנוס.
היא הייתה מאוד גבוהה ושחומת עור.
תספורת הקארה שלה הייתה בצבע שחור עם פסים צבועים בבלונד. היא הייתה יותר צעירה ממקס וג'ף בכעשור.
"שלום חברים!" היא אמרה בקול גבוה בצורה מפתיעה.
"אני רואה שהיה לכם יום אימונים קשה. אני מקווה שכולכם מוכנים למשחק ההישרדות מחר."
ענינו לה בחיוב והיא המשיכה בדבריה.
"אין לנו הרבה הודעות הערב, אז אני אעשה את זה מהר. דון ג'ייקובס ובוב דאנקן, מכיוון שאתם ניצחתם בתחריות הייריה והחץ וקשת אתם מוזמנים לקחת את הפרסים שלכם מתום בתום הארוחה."
שני נערים נתנו כיף באחד השולחנות הקרובים והמדריכה המשיכה בדבריה.
"ההרשמה למשחק ההישרדות החלה, ואני מבקשת מכל מי שרוצה להשתתף ללכת להרשם אצל מקס.
זה הכל. אתם מוזמנים לחזור לאוכל שלכם."
"זאת מישל דרך אגב" יידע אותנו טוני.
כולם הפנו את ראשיהם חזרה לשלוחן ותחילו לאכול את האוכל שהופיע יש מאין.
הארוחה נגמרה מאוד מהר וקהל עצום של אנשים דהר לכיוון מקס כדי להרשם.
"אני אלך לרשום אותנו." אמרה זואי, "כולכם משתתפים נכון?"
"כן, אבל אנחנו צריכים עוד שני אנשים שישתתפו איתנו." עניתי.
"אני על זה." אמר טוני והלך לכיוון קהל האנשים.
זואי עקבה אחריו וברגע שהם נעלמו מהעין וונדי נעמדה.
"קדימה בוא כבר!" היא אמרה בלחץ, "זאת ההזדמנות שלנו!"
"הזדמנות למה?" שאלתי בבלבול.
וונדי לא ענתה לשאלה שלי, ובמקום היא נדה בראשה שמאלה.
הסתכלתי על הכיוון שוונדי סימנה לי עם ראשה וראיתי את מגנוס וג'ף יוצאים מהאולם לכיוון האגף מאחורי שולחן המורים.
נעמדתי והנהנתי בהסכמה.
וונדי ואני רצנו לכיוון האזור ההוא, וכשהגענו לשולחן המורים תום עצר אותנו.
"כן?" הוא שאל בקול רגוע ביותר.
"אנחנו צריכים להגיד משהו למישל." שיקרתי, "זה מאוד דחוף."
תום שקל את ההחלטה שלנו כמה שניות ואז נתן לנו לעבור וחזר לאוכל שלנו.
עברנו מאחורי תום ומאחורי עוד ניהיל אחת שעדיין לא יצא לי להכיר ואז וונדי עצרה אותי.
"תקשיב טוב עכשיו, כי אין לנו הרבה זמן." היא אמרה, "בגלל שאתה הולך איתי יהיה לי קשה להחזיק אותנו בלתי נראים להרבה זמן. במקרה הטוב אנחנו נהיה בלתי נראים עשר דקות, אז אין לנו הרבה זמן לבזבז.
ברגע שאני תופסת את היד שלך אנחנו רצים מיד למשרד של מגנוס. מובן?"
הנהנתי להסכמה וונדי תפסה בידי ומשכה אותי קדימה.
התחלתי לרוץ לכיוון שוונדי הבלתי נראית משכה אותי אליו.
רצנו בתוך המסדרון עד שראינו את מגנס וג'ף במרחק כמה מטרים מאיתנו.
עצרנו ושמעתי את לחישתה של וונדי מצד שמאל שלי. "כשאני לא יכולה יותר אני אלחץ לך על היד שלוש פעמים."
"אוקיי," לחשתי בחזרה, "בואי נצמצם את הפער. אנחנו לא רוצים שהם יסגרו את הדלת לפני שניכנס."
רצנו קדימה כדי לצמצם את הפער.
כשהגענו למשרד של מגנוס בקצה של המסדרון נצמדנו למרחק של כמה סנטימטרים מאחוריהם.
ג'ף פתח את הדלת ואנחנו התגנבנו פנימה.
נעמדנו צמודים לקיר בקצה המשרד בזמן שמגנוס התיישב במקומו.
ג'ף ניסה לסגור את הדלת אך אני דחפתי את רגלי אל הרווח כדי להשאיר לי ולוונדי דרך מילוט.
ג'ף סגר את הדלת ורגלי זעקה מכאב.
הוא שם לב שהדלת לא נסגרה אז הטא ניסה שנית, ולא הצליח גם אז.
"יש לדלת שלך בעיה בצירים." הוא אמר והסתובב לכיוון מגנוס.
האב מגנוס הציע לג'ף כיסע אך הוא המשיך לעמוד.
"ובכן, מה היה כל כך חשוב שלא היית יכול לספר את זה מול כולם גלאדיו?" שאל האב מגנוס.
"זה לגבי פלאמו." אמר ג'ף.
נדרכתי במקומי, אבל אז נזכרתי שהם לא רואים אותי.
"איזה אחד מהם?" שאל מגנוס.
"שניהם." ענה לו. "אבל אני אתחיל עם הפחות חשובות."
מגנוס הנהן להסכמה וג'ף פתח בדבריו.
"הנערה, זואי, אני חושד שהיא ניהיל."
"זה בסדר." הוא אמר, "לא תזיק לנו עוד ניהיל בצוות. אני אגיד לדניאל להודיע לה את זה מחר בבוקר."
"חכה," אמר ג'ף, "אני חושב שכדאי לחכות. היא כל כך ציפתה לזה. חוץ מזה היא אולי תקנא באח שלה."
התעצבנתי טיפה.
לא הבנתי למה ג'ף רוצה לחכות עם ההודעה, זה לא יועיל בשום דבר. זואי רק תפתח ציפיות, וכשיספרו לה היא תתאכזב יותר.
"למה שהיא תקנא בו?" שאל ג'ף
"זה... זה הכוח שלו." היסס ג'ף ואז המשיך. "יש לו את כוח האש."
האב מגנוס שילב את ידיו ושם אותן על פיו.
הוא הקשה את מבטו ושתק למשך כמה שניות.
לבסוף הוא הרים את מבטו חזרה לג'ף.
"זה לא נשמע הגיוני." הוא ערער, "יש לך הוכחות?"
"אני ראיתי את זה במו עיניי אדוני." ענה ג'ף, "הנער שולט באש."
"אבל האחרון ששלט באש היה..."
"אני יודע אדוני." אמר ג'ף, "כולנו זוכרים את דיוויד דאן."
קפאתי במקומי.
לא ידעתי מאיפה, אבל השם דיוויד דאן נשמע לי מוכר.
ניסיתי בכל כוחי להיזכר מי היה דיוויד דאן, ולמה לשמוע את השם הזה מכניס אותי לכזה פחד, אבל לא מצאתי כלום.
"יכול להיות?" שאל מגנוס.
"הזכר האחרון שלנו מדיוויד דאן היה לפני 24 שנה." אמר ג'ף
"זה נשמע הגיוני, 24 שנים זה נשמע כמו מספיק זמן להרחיב את המשפחה."
"אז זה אומר מה שאני חושב שזה אומר?" שאל ג'ף.
"אכן." ענה לו האב מגנוס. "ג'ק פלאמו הוא הבעלים החוקיים של חרב האש."

עוד פרק!
וגם הכי ארוך עד עכשיו.
בכל מקרה, אני מקווה שאהבתם את הcliff hanger הקטן שהשארתי לכם פה.
הפרק ישוחרר שנראה רק ביום שלישי הבא.
אני חושב שהתמקדתי על היום הזה, הוא פשוט נוח לי מבחינת הלו"ז.
בכל אופן, אני חושב שזה הכל להיום.
מקווה שאהבתם את הפרק, אני אשמח אם תגיבו כדי להשאיר הערות, דעה, תיקונים או גם אם סתם כי בא לכם.
זה מאוד עוזר לי!
בכל מקרה, עד כאן אני.
Peace out!