שומרי הנשקים

פרק 6 | ברוכים הבאים לבית הספר לכוחות על

ירדנו למטה בחדר המדרגות.
החדר היה ארוך וצר, אך לקראת סופו הוא התרחב טיפה. ירדנו עד לסוף גרם המדרגות, ונעמדנו מול דלת שמאחוריה בקעו קולות הדיבור.
"אני חייב להכין אתכם לפני שאנחנו נכנסים" אמר ג'ף. "תנו לי לעשות את הדיבורים. זה מאוד לא רגיל מה שקורה פה. "
"למה?" שאלתי, "מה כזה מיוחד בזה?"
"בדרך כלל לוחם מבוגר כמוני, אף פעם לא חוזר לבסיס המחתרת אלא אם הוא צריך עזרה. את הבסיסים לרוב מנהלים רוחות טבע, או הניהיל- אנשים חסרי כוחות שבאו ממשפחה של בעלי כוחות."
"כמו סקיבים." אמרה זואי.
"כן, אני מניח שאפשר להגדיר את זה ככה." אמר ג'ף, "בכל מקרה, בכל בסיס יש רק אחד או שני מבוגרים בעלי כוחות. בדרך כלל רק לוחמים דגולים, שלחמו ועשו מעשה גבורה כאשר היו צעירים.
הם בדרך כלל מדריכים את הלוחמים הצעירים, מנהלים את הבסיס ומנהלים את האימונים. המבוגרים בעלי הכוחות לא נמצאים פה לרוב, חלקם מסתובבים בעולם, ונלחמים במפלצות, ורובם מנהלים חיים רגילים, ומגנים על העולם בסתר. אני למשל, מסתובב בעולם ומגן עליו. בחרתי לוותר על ההזדמנות לקבל חיים רגילים, לכן אני טיפה יותר רצוי פה מלוחמים אחרים.
אבל בכל זאת, זה עדיין מאוד לא רגיל שלוחם בוגר חוזר למחתרת."
"אז מה תעשה?" שאלה זואי, "פשוט תדבר איתם?"
"כנראה." אמר ג'ף, "אני מניח שהם יבינו."
ג'ף הסתובב אל הדלת והניח את היד על הידית.
"תזכרו, לתת לי לעשות את הדיבורים."
אני וזואי הנהנו לאות אישור, וג'ף פתח את הדלת.
בשנייה שנכנסנו החדר התשתתק.
הסתכלתי סביב, היינו בחדר, כנראה חדר אוכל לפי השולחנות, והסכו"ם שהיה פרוש עליהם.
בחדר היה כ50 אנשים, רובם בוגרים ממני.
הם ישבו בשורות בכמה שולחנות, מול צלחות ריקות ונקיות, אז כנראה הם התכוננו לארוחת ערב.
הסתכלתי על מרכז החדר, בראש השולחנות היה שולחן ארוך ועליו שלושה מקומות מרכזיים, ועוד כמה משניים.
ראיתי במקומות המשניים ישבו אנשים שהיו שונים טיפה, יכולתי להרגיש את זה, כאילו יש איזה הרגשה שנודפת מכל האנשים הנוכחים בחדר חוץ מהם.
"אני חושב שאלו הנהיל או נוהיל או איך שלא קוראים להם." לחשתי לזואי, אבל כנראה לא מספיק חלש כי מיד אחר כך כמה ילדים התחילו לגחך.
אחד מיושבי הכסאות המשניים קם והסתכל עלי, הוא היה אדום כמו עגבנייה.
"ניהיל!" הוא צעק, עצבני, "השם הוא ניהיל!"
"די די קארל." אמר אחד האנשים שישבו בכסאות הראשיים.
הסתכלתי לכיוון הדובר, הוא היה איש זקן ומאיים: שיער אפור, קמטים, ופנים קודרות.
האיש ישב בכיסא הכי אמצעי בשולחן, ומשני צידו ישבו שני מדריכים אחרים בכסאות ראשיים, ומצדידיהם ישבו הניהיל.
אני וזואי הפסקנו לסרוק את החדר ועמדנו מאחורי ג'ף בשקט.
"ג'ף גלאדיו." אמר המדריך הראשי, ומילותיו חדרו אותנו כמו חץ מחודד. "הסבר, מדוע חזרת לבסיס האימונים? אתה יודע שנענשת להתרחק מהבסיסים, אלא אם מדובר במקרה מיוחד."
הסתכלתי אל זואי, מורחק מהבסיס? שאלתי אותה בלי לדבר.
אין לי מושג. היא השיבה במבטה.
"אני יודע האב מגנס," אמר ג'ף, "אבל זה מקרה מאוד חשוב. מצאתי את שני הילדים הללו, כשהסתובבתי בעיר. אחד מהם הותקף בידי שד מטאמורפוגי, והשנייה בידי קבוצת אורקים."
"אני מבין." אמר האב מגנס.
"בנוסף אדוני," אמר ג'ף, "ינשם כמה נושאים שלפי דעתי עדיף לדבר עליהם בפרטיות."
"בסדר," מגנס אמר, "אם כך, אתה מוזמן לבוא למשרדי רבע שעה אחרי כיבוי האורות."
ג'ף הנהן להסכמה.
"זה הכל, אתם מוזמנים לחזור לאכול, ילדים." הוא אמר, ואז פנה אלי ואל זואי, "אתם מוזמנים לשבת לאכול."
אני וזואי הנהנו בנימוס והתיישבנו במקומות צמודים אחד ליד השני.
"הוא יודע מה הכוחות שלך. למה הוא לא יכול לחשוף את זה מול כולנו?" שאל אותי ילד, שהיה בוגר ממני בשנה.
"רגע," עניתי, "אני לא זוכר שהוא אמר את זה."
"הוא לא." אמרה הילדה שישבה לידו, "פשוט טוני אוהב לצתת לאנשים עם הכוח שלו."
"הכוח שלך?" שאלתי.
"כן." אמר טוני בגאווה, "קריאת מחשבות."
"חוץ מזה, חתיכת חסר מוח," אמרה מי שישבה מהצד השני של טוני במבט נבזי, "קודם מציגים את עצמך. אני לא יכולה לעשות את זה בשבילך כל פעם."
"אה כן..." אמר טוני במבוכה, וכולנו צחקנו.
"אני וונדי," אמרה מי שישבה ליד טוני, "וזה כפי שכבר כנראה הבנתם לפי קבלת הפנים שלו, הוא טוני."
"היי," אמרה זואי, "אני זואי, וזה אחי ג'ק."
טוני היה בעל שיער שחור קצוץ ועיינים חומות,
הוא היה טיפה יותר גבוה ממני בקצת והיו לו גבות דקות.
וונדי הייתה יותר צעירה מטוני, אבל היה ברור שהיא היותר מנהיגותית מבין השניים. היה לה שיער שטני מתולתל שהיה אסוף מאחורי ראשה. הגבות שלה היו די עבות בניגוד לשל טוני, והיו לה עיינים כחולות.
כולנו המשכנו לדבר במשך הארוחה.
טוני סיפר לנו על הכוח שלו, הכולל טלפטיה, ועוד כל מיני דברים מוחיים מהסוג הזה.
למשל, הוא אמר שכשהוא ייסים את ההכשרה שלו הוא יהיה מסוגל לשחק לאנשים במחשבות, וכך לגרום להם לעשות מה שהוא רוצה, או להזות.
"לאב מגנס יש את אותו הכוח." הוא סיפר לנו, "אבל הוא מסוגל לתפעל את הכוחות שלו כל כך טוב, עד שהוא יכול כמעט לשלוט במחשבות של מישהו. מזלנו שהוא אחד מהחברה הטובים."
וונדי סיפרה לנו שהיא פיתחה את כוח האי נראות.
כרגע היא מסוגלת להשאיר את עצמה בלתי נראת רק לכמה דקות בודדות, אבל היא אמרה שבסוף ההכשרה שלה, היא כנראה תוכל להסתובב בלתי נראת כמעט בלי הגבלה.
בנוסף, היא תוכל גם להפוך המוני אנשים וחפצים לבלתי נראים ביחד איתה.
"חלק מהסיפורים אומרים שמי ששלט בכוח הזה היה גם מסוגל לעבור דרך קירות ועוד כל מיני דברים כאלה."
היא אמרה, "לכן היכולת הזו מכונה בתור 'כוח הרוח'. אבל אין שום הוכחה שזה נכון."
המשכנו לדבר עוד טיפה עד שלבסוף וונדי שאלה אותי "מה הכוחות שלכם?"
"לי יש את כוח האש." אמרתי בלי לחשוב, כי התגובה של טוני ווונדי הייתה מאוד מפתיעה.
"כוח האש?!" הם צעקו בפה אחד.
"אז זו בטח הסיבה שהאב מגנס לא רצה לדבר עם ג'ף על זה מול כולם." אמר טוני.
"אני לא חושבת," אמרה זואי, "הוא סיפר לנו שזה כוח מאוד נדיר לפני שנכנסנו, אבל זאת זה לא נראה לי הסיבה."
"נכון. אולי זה למה האב מגנוס זימן את ג'ף לשיחה?" שאלתי, "הם עומדים לדבר על זה!"
"אבל מה יכול להיות כל כך מיוחד שהם חייבים לדבר על זה בפרטיות כזאת?" שאלה זואי.
"אני לא יודעת," ענתה וונדי, "אבל אנחנו עומדים לגלות."
"אוי לא." אמר טוני "את לא מתכוונת ל.."
"כן אני כן" היא אמרה, וחייכה חיוך נבזי. "ג'ק, זואי, אני תתכוננו להדגמה קטנה מהכוח שלי."

באמת חשבתם שנפטרתם ממני?
חזרתי!
אני אשתדל להוציא פרקים יותר מהר.
בכל מקרה, מקווה שנהנתם מהפרק, אל תשככו לתת לי עצות או דעות על הספר.
אני תמיד אוהב לראות שכותבים בתגובות!
בכל מקרה, נתראה בפרק הבא!