Don't Let Me Down! [עיברית]

Part. 10

כשאני יוצאת בדיוק חונה מכונית שחורה ליד הבית, היתקרבתי כדי לדעת מי בתוך המכונית.
וראתי את נייל, "היי רוסיאו! בואי, כנסי למכונית." אמר בהיתרגשות.
ניכנסתי למכונית , "לאן הלכת?" שאלתי אותו כבר בתוך המכונית.
"זה כבר לא משנה..." הוא אמר בהתחיל לינהוג, אחרי כמה דקות של שקט...
"רוסיאו.."
היסתכלתי עליו,
"אני יכול לישאול אותך משהו?"

"תלוי מה השאלה..." אמרתי בצחוק קטן.

"לואי ואת... היתנשקתם?"

לא ממש רציתי לענות כי אני עכשיו בדרך לדייט עם נייל ואני לא רוצה להרוס לו וגם לי. אז פשוט שתקתי,

"אממ.. את לא חייבת לענות עם את לא מרגישה בנוח.. כן?"

"זה בסדר אני יענה לך." לא ידעתי מה לענות בדיוק אבל הייתי חייבת, כדי לא להרוס. "אני ולואי לא היתנשקנו. ועם אתה שואל את עצמך למה אני ירדתי כולי שמחה אחרי שדיברתי עם לואי... זה ביגלל שלא האמנתי שאני במסיבה כולכך גדולה שהבנים הכי מפורסמים הלכו עליו, אז כן.. ז-זה ביגלל זה" אמרתי די בזעם אך נירגעתי בסוף.

נייל לא ממש ענה לי הוא נישאר קצת בשוק אחרי ממה שעניתי לו.. ניראה לי.

נקודת מבט. נייל

אני יודע שהם היתנשקו. וזה לא מפריע לי אבל רק רציתי לדעת עם רוסיאו תגיד את האמת, אבל זה לא היה כך. גם נישארתי בשוק מהתגובה שלה, היא הייתה קצת מעוצבנת אולי? לא יודע וזה גם לא משנה עכשיו! עכשיו אני חייב לדבר איתה.

נקודת מבט. רוסיאו

הגענו לפארק שהיינו בו הבוקר עם כול שאר הבנים. הוא ניראה ממש מהממם בערב, האורות, האגם, השמיים! הכול פשוט מושלם.

אני ונייל דיברנו כל הזמן, לא משנה על מה פשוט לא הפסקנו לדבר. הגלידרייה הייתה פתוחה אז קנינו גלידות, אני שוקולד עם עוגיות ונייל שוקולד וניל עם עוגיות. אכלנו את הגלידות בדרך ששניינו הולכים בשביל שמוביל לנדנדת ספסל, סיימנו לאכול את הגלידות והתחלנו לספר על החיים שלנו אחד לשנייה. והחיים של נייל דווקא ממש מעניינים, אך גם עצובים, אולי לא כמו שלי אך גם הוא עבר הרבה בחייו.

אני לא ממש סיפרתי הכול. אפשר להגיד שסיפרתי את הבסיס של חיי, שאני מאומצת, עשו לי חרם בבצפר, ושלא היו לי חברים, כן זה ניראה לי הבסיס של חיי.

השעה כבר 21:00 ואנחנו עדיין מדברים!
שכבנו בדשא, והיסתכלנו אל הכוכבים.

"היי! ראית את זה? כוכב נופל!" אמר נייל ומצביע אל השמיים.

"תביע מישאלה!" אמרתי לו והוא סגר את עייניו ונישאר בשקט בלי לזוז, אני רק היסתכלתי עליו...
"הוא ניראה כמו מלאך" אמרתי לעצמי,
חזרתי להיתבונן בשמיים וראיתי כוכב נופל, סגרתי את עייני והיתחלתי להביע מישאלה עד ש...
"באמת"... היא חזרה.
"שוב את?"
"עם את תביעי מישאלה זה לא יתגשם את יודעת את זה"
"זה יתגשם עם אני יאמין בזה!"
"חהחה את מצחיקה אותי! זאת קללה!"