להחזיר את אנבת' צ'ייס

פרק 6

נ.ק פרסי:
אני קם בבוקר ורואה שכולם כבר קמו, חוץ ממני, כולם זה אנבת׳ ומנדי, שלא ממש מסתדרות ביחד, כול אחת יושבת על המיטה שלה בפינה של החדר, אנבת׳ קוראת, ומנדי משחקת בטלפון, גם עם היה עובר פה עדר של פילים אף אחת לא היתה מרימה את הראש מהטלפון/ספר שלה, אני מצחצח שיניים, מתלבש ונועל נעלים, כשאני גומר לעשות את זה אני רואה את אנבת׳ ליד הדלת של החדר נועלת נעלים.
״לאין את הולכת?״ אני שואל.
״לחדר אוכל אתה באה?״ היא מחזירה שאלה ואני עונה לה שכן.   התחלנו ללכת לחדר האוכל שבקצה השני של בית הספר.
״רוצה לראות דרך קיצור?״ אנבת׳ שואלת.
״כן, אין לי כוח ללכת את כול זה על הבוקר״ אני עונה.
״עצלן״ היא עונה ואני מתחיל לעקוב אחריה.

נ.ק אנבת׳:
אני ופרסי נכנסנו לתוך שיח והגענו ליער.
״מותר לנו להיות פה בכלל״ פרסי שואל ונראה לחוץ.
״לא, אבל אני לא חושבת שיש פה משהו מסוכן״ הדבר הכי מסוכן שיכול להיות פה זה עז.
״יש לי הרגשה רעה בקשר לזה״ הוא לחוץ.
״בוא כבר מוח-אצה״ אני אומרת ומתחילה לרוץ בלי לחקות לו, אחרי כמה דקות של ריצה אני רואה משהוא גדול וחום מתקדם לכיווני.
״פרסי?!״ אני צורחת.
״אנבת׳ איפה את!״ הוא עונה, בשלב הזה הדוב במרחק 10 מטר ממני.
״פרסי!״ הוא כבר ממש קרוב, אני לא מצליחה לזוז.
״אנבת׳״ הוא מופיעה מאחורי עם מקל גדול מעץ, הוא מטיח את המקל בראש של הדוב, הדוב נופל ולא קם, לפחות בנתיים.

נ.ק פרסי:
״פרסי!״ אנבת׳ מה קרא לה.
״אנבת׳ איפה את!?״ אני מתחיל לרוץ ותוך כדי מוציא את החרב שלי, אנקלוסמוס- נחשול, אני יוצא מתוך שיח ורואה את אנבת׳ ולידה עומד מינוטאור, הוא קטן יחסית מה שיקל עלי להרוג אותו, אני מתיח את הצד השטוח של החרב שלי בראש שלו, הוא נופל, אני דוקר לו את הבטן והוא הופך לאבק, במקום שהוא היה פעם נישאר פתק, אני אקרה אותו אחר כך, אני מסתכל על הקרקע ורואה דם.

נ.ק אנבת׳:
פרסי הרג את הדוב, ואני מרגישה צריבה חזקה ביד, היד שלי נשרטה זאת שריטה עמוקה.
״ איך זה קרא לך״ פרסי שואל ורץ אלי.
״ אני לא יודעת״ אני עונה מטושטשת.
״בואי איבדת הרבה דם" הוא מרים אותי ומשעין אותי על אבן.
״יש לי תחבושות וחומר מחטא בתיק״ אני ממלמלת.
הוא מוציא את הדברים מהתיק שלי ומתחיל לחבוש לי את היד.
״תואכלי את זה זה יעזור לך״ הוא נותן לי עוגיה, אני אוכלת אותה ומרגישה יותר טוב.
״אני את רוצה ללכת לחדר אוכל או לא״ הוא שואל.
״ אתה רעב?״ אני עונה בשאלה.
״כן״ הוא עונה ומחייך.
״אז בוא כבר מוח- אצה״ אנכנו ממשיכים לחדר האוכל, הפעם לא דרך היער.