פרק 10

971 53 19
                                    

נ.ק טום:
הארי פרסי ואני התחלנו לעלות לכיוון החדרים, יש לי הרגשה ששכחתי משהו, מישהו והוא עומד להרוג אותי.
״תמשיכו לעלות שכחתי משהו למטה אני עוד דקה יבוא״ אני אומר והארי מסתכלת עלי.
״לבוא איתך?״ היא שואלת.
״לא זה בסדר״ אני אומר.
״זה הוא?״ היא מסמנת עם השפתיים שלה.
״כן״ אני עונה לה ומתחיל לרדת במדרגות, כשאני מגיעה לכניסה אני מתחיל לרוץ, ניכנס לתוך היער  וממשיך לכנסיה הנטושה, פעם כול יום ראשון היו יוצאות קבוצות מהפנימייה להיתפלל אבל מאז שהמנהלת החדשה הגיעה כבר לא עושים את זה.
אני עומד בכניסה ובודק מה השעה, 1:30, היתי אמור להיות שם ב-1:00, הוא יהרוג אותי, אני ניכנס ורץ לחדר וידוי של הכומר, ומשם לחדר שלו, הכניסה לשם היא בתוך החדר וידוי, זה חדר קטן עם שולחן כמה כיסאות כוננית ספרים ומיטת יחיד.
״איחרת״ הוא אומר.
״אני יודעה, פשות שמענו צעקה ו-״ הוא קטע אותי באמצע, ״שתוק כבר ותנשק אותי״ הוא אומר, אני מחייך ומנשק אותו.
״עם תאחר פעם הבא אני לא אלשיך עליך״ הוא אומר במבט כועס.
״שתוק כבר די אנג'לו״ אני אומר ונותן לו אגרוף חלש בכתף.
״טוב טוב״ הוא אומר, אני צוחק ומנשק אותו.

להחזיר את אנבת' צ'ייס Where stories live. Discover now