רסיסים

פרק 1.

רסיסים פרק 1:

המכונית עוצרת אל מול השער.

הנהג פותח לי את הדלת ואני יוצאת מתוכה, הוא מגיש לי את הילקוט, ממלמל ״בהצלחה״ מתכתי ונעלם.

אני אפילו לא יודעת את שמו; הנהג שלי, סיימון, בחופשה, ואני נאלצת להתמודד עם ה׳חדש׳ לשבוע שלם.

אני בוחנת את הסביבה החדשה, עכשיו אני לבד. לגמרי לבד.

השער לבן, מעט חלוד, לידו עומד שומר בעל כרס עבה - בוהה בתלמידים בשיעמום, כשברקע פועל רדיו בשפה זרה, אולי רוסית.

החצר מלאה נערים ונערות, עבורם זה סתם עוד יום שלישי רגיל באמצע ינואר, עבורי זה היום הראשון לתחילת הלימודים. ואני לגמרי לבד.

בליבי תפילה, אני פוסעת פנימה. צעד אחר צעד, בגו זקוף אל עבר הבניין.

אנשים מסתכלים, מתלחשים ואני לא מתיקה את מבטי מנקודה במרכז.

גב ישר, גב ישר!

״זאת החדשה.״ אני שומעת מלמולים, זה לא מזיז לי.

זה לא יכול להזיז לי - אז זה לא.

חמש דקות לצלצול, השעון הגדול בכניסה מספר.

במהרה אני מוצאת את חדר המזכירות - חדר גדול, בלאגן גדול; דפים, צלצולים וריח חזק של קפה.

״שלום!״ המזכירה מחייכת אליי.

״שלום, אני ליז דונובן. אני חדשה.״ אני מסבירה.

״אההה!״ היא הוגה באיטיות, בוחנת אותי מכף רגל-ועד ראש.

״אני חדווה.״ היא אומרת, אחרי שהסריקה מסתיימת. ״מאיפה באת לנו?״

״לונדון.״ אני עונה.

היא אומרת עוד ׳אההה...׳ ארוך, ״אני מכירה. זה באמריקה, לא?״

״בריטניה.״ אני משיבה.

״אההה...״

היא מתקתקת במחשב, ״י׳ 2.״ היא מודיעה, ״קומה שניה, כיתה שלישית משמאל. וזו המערכת,״ היא מדפיסה לי כמה דפים, ״את צריכה לבחור מגמות, לצערי, אין לך ממש זמן לחשוב על זה - אני צריכה לשבץ אותך בדקות הקרובות.״

אני קוראת:

מתמטיקה- מקצוע חובה

תנ״ך- מקצוע חובה

אנגלית- מקצוע חובה

היסטוריה- מקצוע חובה

לשון- מקצוע חובה

ערבית

צרפתית

ביולוגיה

אתלטיקה

עיצוב-אופנה

חשבונאות

אמנות