רסיסים

פרק 7

רסיסים פרק 7:

״חבר׳ה, זאת ליז.״ יונתן מציג אותי כשאנחנו מיתמרים מעל המעגל. כולם מפנים אליי לרגע את ראשיהם ומפנים לשנינו מקום, אבל יונתן משנה את הכיוון ברגע שאני מתיישבת, ומתיישב בין שתי בחורות מזווית אליי.

הבנתי. הוא רוצה להגיע למצב שאנחנו ראש בראש. הבנתי...

״רונן, אמת או חובה?״ בחור בעל כרבולת שיער בשם אוראל, שואל את חברו בחיוך שטני.

״חובה.״

״חובה עליך...״ אוראל עוצר במבט חולמני. ״חובה עליך להחליף חולצה עם האדם שלימינך.״

האדם שלימינו היה... טוב, היתה שיר. אני מכירה אותה מהרכילות בהפסקה. היא זנזונת אמיתית, לפי מה שגל מספרת. אפרופו גל... פתאום אני חושבת על החברות שלי ועל כמה הן חסרות לי, כמה אני בודדה בין כל היב׳תיים הגסים האלו.

שיר מחייכת חיוך רחב, כביכול מתכווצת אל תוכה בבושה, אבל זה דיי שקוף שהיא כבר מתה להראות לכל מי שעוד לא הספיק את החזיה הסגולה שלה. וכך נותר רונן בחולצת בטן שחורה צמודה ושיר בחולצה מודפסת גדולה.
המשחק ממשיך.
שיר מסובבת את הבקבוק שנעצר לבסוף על מקומו.

״סיוון את ספיר.״ שיר מוחאת כף.

״אמת שיש לך קראש על אחד החברים של החבר שלך?״

ספיר משפילה מבט, כשהמעגל רוחש ׳הווו׳. אני מזהה מיד את החבר שלה - ההוא עם הפוני שיושב ליד רונן.

״אמת.״

״לירז את יונתן.״

״אמת או חובה?״

״אמת.״

״איזה בנות מהמעגל זיינת?״

יונתן מגחך. ״תשאל הפוך: איזה בנות מהמעגל לא זיינת...״

לירז מתרצה. ״אוקיי. איזה בנות מהמעגל לא זיינת?״

״טוב, זה דיי קל.״ יונתן מחייך ואז מביט אליי. ״ליז.״

אני כמעט נחנקת כשכולם מביטים בי. ״מה?״ אני שואלת, חושבת שלא שמעתי טוב.

״ליז היא היחידה כאן שלא זיינתי.״ הוא מעניק לי מבט רב משמעות ואני משפילה את עיניי כשלחיי מתלהטות בבושה. למה באתי הנה? למה לא יכולתי פשוט לשים אטמי אוזניים ולהישאר לישון?
פתאום הקול שלו מוסיף, ״עוד לא.״

אני מרימה אליו במהירות את עיניי. יונתן מחליף כיפים מרוצים עם השניים שמצידיו ואז מחזיר אליי מבט גאה, זוקר גבה לעומתי.
גיחוך מזלזל נפלט מפי לפני שאני אומרת, ״היית מת.״

״אווווו״ ארוך עובר במעגל, ואני עוקבת אחרי יונתן כשהוא תופס את הבקבוק ומניח אותו כך שהוא שואל אותי.