שברים

פרק 2

כשאני חושבת על זה בסופו של דבר אנחנו צריכים להיות טובים מספיק לא בשביל להרשים מישהו אלא בשביל עצמנו.
"רוני,"
בסופו של דבר אנחנו לא צריכים לרצות אף אחד חוץ מעצמנו.
"רוני!" אני מרימה את ראשי מהשולחן, ומבחינה באורית המחנכת שלי ובכיתתי מביטים בי.
"סליחה אורית, הייתי קצת מעופפת, אבל לא ישנתי." הכיתה מצחקקת.
"שמתי לב, אבל ככה זה ביום הראשון. כולם עייפים כי לא ישנו טוב לילה קודם."
אני מחייכת מפני שזה נכון.
היא ממשיכה לדבר ואני מאבדת אותה שוב. כל מה שאני מצליחה לקלוט זה את תנועות הידיים הרגילות שלה שהיא עושה בזמן דיבור.
"I'm in love with the shape of you..."
הצלצול קוטע את דבריה של אורית שממילא לא שמעתי, ואני ממהרת לצאת מהכיתה.
אתם מבינים, להקשיב לה אין לי כוח, אבל לרוץ כדי לצאת מהכיתה כן יש לי. אחלה.
גם מה הקטע עם השיר הזה? הוא פשוט השתלט על העולם. הוא והשירים של בן אל וסטטיק.
יד נכרכת סביב כתפי ואני ישר יודעת שזאת חברתי סתיו. היא אוהבת לחבק ככה אנשים.
"לאן ברחת כל כך מהר? הייתי צריכה לרוץ כדי להדביק אותך."
"ברחתי ממלתעותיה של אורית שניסתה לאכול את המוח שלי בעזרת החפירות של תחילת שנה שלה." סתיו מגחכת.
"חופשי חפירות, אבל לפחות זאת הפעם האחרונה שתשמעי תחפירות תחילת שנה."
אני מהנהנת ומודה לאלוהים בלב על זה.
"חשבת כבר על מסלול י"ג וי"ד?" סתיו שואלת.
אני מהמהמת. "החלטתי שכן. אימא אמרה שהיא תיקח אותי לראות את שתי המכללות וכשאחליט היא תהיה מוכנה לרשום אותי, אבל הימים הפתוחים הם עוד הרבה זמן." אני מושכת בכתפי.
"תשמעי זה ממש יעזור לך להמשיך את לימודי המגמה אחרי בית הספר, אבל בואי נדבר על משהו אחר. משהו מעניין. ראית את התלמיד החדש בשכבה?"
תלמיד חדש?
"איזה תלמיד חדש?" אני שואלת.
"אני מבינה שלא ראית. קוראים לו שי, והוא הורס." אני מצחקקת.
לסתיו יש חולשה לבנים.
"באמת רונהלי, הוא הורס!" אני מגלגלת עיניים.
"שמעתי אותך אומרת את זה בערך על כל בחור חתיך שראית."
היא מביטה בי כמו שמביטים באדם מוזר בזמן שאנחנו נכנסות לקפיטרייה.
"כי חתיכים הם מקסימים." אני מצחקקת לדבריה, ואנחנו נעמדות בתור לקנות אוכל.
"אוקיי, אראה אותו בהזדמנות. ולמה לעזאזל מישהו מספיק סתום כדי לעבור בית ספר בכיתה י"ב?" אני שואלת, וסתיו באה לענות, אך קול אחר ובלתי מוכר קוטע אותה.
"כי ההורים שלו עברו עיר בגלל העבודה שלהם."
פאק. זה בטח שי.
סתיו נראית המומה ומבטה נעוץ מאחורי.
אני מסתובבת אט אט ופניו וגופו של הבחור נגלים לעיניי.
הוא באמת חתיך. הוא בלונדיני עם שיער מתולתל קצר יחסית. יש לו עיניים חומות כהות שריסים ארוכים נותנים להן מסגרת. הלסת שלו מסותת, הוא שזוף, וכשאני נותנת לעיניי לטייל על גופו אני בטוחה שאלה שרירים שבולטים מתחת לחולצה הצמודה.
אני לגמרי מסמיקה עכשיו, וזה בכלל לא בגלל שהוא חתיך. אני לא מאמינה שזה קורה לי.
פי הופך ליבש, ואני נותרת חסרת מילים.
שי מחייך לנוכח הבעתי ומושיט לי את ידו ללחיצת יד.
הוא רציני?
"קוראים לי שי. איך קוראים לך חוצפנית?"
אני מזעיפה את פני לנוכח הכינוי שהדביק לי, ושוכחת שחשבתי שהוא חתיך כי אני עצבנית עכשיו. 
"לא עניינך, ותשמע טוב, אתה פה כולה שתי דקות אז אל תרשה לעצמך להרגיש כל כך בנוח. לא קוראים לי חוצפנית, ואני לא רוצה ללחוץ לך את היד."
אני שומעת חרחור מאחורי ויודעת שזאת סתיו צוחקת ומפיקה הנאה מכל הסיטואציה.
בחיי שאני בדרך כלל לא עצבנית בכלל, אבל סתיו לא חושבת ככה. היא טוענת שאני מהאנשים שאין להם פתיל בכלל, ואני בהכחשה. ברור.
"אוקיי... לא צריך, אבל חבל שאת מוכיחה שמה שאמרתי נכון. את דווקא יפה."
אני מגלגלת עיניים, ואני לא יודעת אם זה בגלל הכינוי או בגלל מה שאמר.
חוץ מזה, איך זה שאני עצבנית סותר את זה שאני יפה? ואני לא אמרתי שאני יפה, זה רק לצורך הפרוטוקול.
"כן, את בהחלט יפה." הוא מוסיף במלמול תוך כדי שהוא בוחן את גופי, וגורם לי להתרתח.
"תעיף תעיניים דביל. אני לא חוצפנית ולא נעליים."
אני שונאת שבוחנים אותי.
"אנחנו עוד נראה מה את." הוא אומר ועוקף את התור בקפיטרייה.
שונאת שלא אני אומרת את המילה האחרונה.
הבנות בראש התור כה עסוקות בלבהות בו ולצחקק שהן אפילו לא עושות לו כלום.
נו באמת.
הוא פה רק שתי דקות וכבר מרשה לעצמו.
אני חוזרת להביט בסתיו. היא מחייכת כצפוי.
"פתחת איתו חזית אני רואה."
אני מסדרת את תיק הוואנס האפור שלי על כתפי.
"זה הוא פתח איתי." אני מאגרפת את ידי השנייה.
"אבל תודי שהוא חתיך."
אני מגלגלת עיניים, ושולפת כסף מהכיס.
"כשאני עצבנית אני לא שמה לב לדברים כאלה." אני אומרת את מה שסתיו כבר יודעת.
"הוא חושב שאת יפה." היא אומרת בטון זהיר מפני שהיא יודעת עד כמה הנושא רגיש.
"כשהוא יראה תמונות ישנות הוא לא יחשוב ככה יותר." אני הודפת את דבריה.
היא נאנחת.
"מתי תרפי?"
"ממה בדיוק?"
היא נאנחת שוב. אני יודעת שהיא נאנחת כי אנחנו מבצעות את אותה שיחה בפעם האלוהים יודע כמה.
"תרפי מהעבר שלך. מתי זה יקרה? תקשיבי, רונה את יפה בכל מצב. בחורים מתחילים איתך ואת הודפת אותם, למה? למה את מונעת מעצמך להיפתח? הרבה בנים שהכירו אותך קודם, רוצים אותך עכשיו."
"בדיוק." אני אומרת בנוקשות, וממשיכה, "הם רוצים אותי עכשיו. בגרסא ה"משופרת" שלי, ולא כפי שהייתי."
"הוא לא הכיר אותך קודם."
"אז מה?"
היא מנידה בראשה מצד לצד בייאוש בזמן שאנחנו מתקדמות בתור, ומתעלמות מזה שאנחנו מדברות על דבר כה אישי במקום כה ציבורי.
"גם את לא רצית את עצמך בגרסא הקודמת, אז למה זה הופך אותך?" היא שואלת ונוגעת בנקודה רגישה.
אני כמעט ומתפתה להתפרץ עליה מפני שנגעה לי בנקודה רגישה, אך אני לא עושה זאת כי זאת חברתי הטובה ביותר סתיו, ואני לא חושפת את נקודות התורפה שלי. במקום זאת אני פשוט נאטמת.
"עזבי סתיו, לא בא לי לדבר על זה." אני אומרת, והיא מושכת בכתפיה בייאוש.
אנחנו משנות נושא דיבור, וכשמגיע התור שלנו אני מזמינה סלט עם גבינה בולגרית ובקבוק מים, וסתיו מזמינה סמבוסק וקולה.
אנחנו מתיישבות בשולחן העץ המתפרק ומתחילות לאכול.
השולחנות, ובכללי רוב הדברים בבית הספר שלנו, מתפרקים כי אין תקציב.
אתם מבינים, לבית הספר יש תקציב למייבשי ידיים חדשניים בשירותים, אבל אין תקציב לשולחנות נורמאליים. אחלה.
סתיו גם אומרת שאני מקטרת מלא, אבל על זה בניגוד לנושא הקודם אני מסכימה.
"את הולכת לאימון היום?" שואלת סתיו בפה מלא.
אני מהמהמת.
"חייבת."
אני מתאמנת בקרוספיט שזה ספורט שמטרתו היא להכין את הגוף לכל מצב. משפרים את שיווי המשקל והיציבות, את הגמישות, את סיבולת לב הריאה, ואת השרירים והכוח.
אתם יודעים מה קשה יותר מאימון קרוספיט? ללכת אחרי אימון קרוספיט. משימה בלתי אפשרית.
"זורם לך נלך מחר לקניון? אני צריכה לקנות מתנות למשפחה לכבוד ראש השנה."
פאק נכון. גם אני צריכה לקנות.
"טוב שאמרת סתיו, גם אני צריכה. נלך מחר."
היא מהנהנת.
"אולי תקני גם לשי מתנה." היא פולטת ונקרעת מצחוק מהבדיחה הלא מצחיקה שלה יש לציין.
"חה. ידעתי שזה יבוא. את פשוט התאפקת, אבל יש גבול לכמה את מסוגלת להתאפק." אני אומרת וכצפוי צחוקה גובר.
אני אוהבת אותה.
כשאני מביטה בה אני מצטרפת לצחוקה, ולרגע אחד שוכחת מהדביל עם התלתלים הבלונדיניים, העיניים החומות והגוף ההורס.
אוקיי, אולי לא לגמרי שוכחת.
***
אוקיי אז זה היה הפרק השני. כנראה שרוני קצת אגרסיבית ותוקפנית, לא? אבל כל אחד וסיבותיו.
מקווה שאהבתם.
תצביעו, תגיבו ותספרו לחבריכם😝
אוהבת אתכם כמו את החופש הגדול❤