שברים

פרולוג

"שי... תסתכל עלי." אני חופנת את פניו בידיי על מנת שיביט בי. עיניו החומות והאהובות עלי מוצפות כרגע בדמעות, וזאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו כה אומלל.
הוא מביט בי בעל כורחו ונראה כמו אדם שנמצא בקרב בינו לבין עצמו. אני יודעת שהוא נמצא במאבק כזה כרגע.
"מה אתה רוצה?" אני שואלת, ומנסה לא לתת לדמעות שלי לצאת החוצה. אסור שהוא יראה אותי נשברת בגלל זה. אני רוצה שיהיה לו טוב כי כשטוב לו, אז גם לי טוב.
הוא שותק. מסרב להגיב, ואני יודעת למה.
"שי, פשוט תאמר מה אתה רוצה. תגיד את האמת. תתחשב בעצמך, ואל תתחשב בהשלכות על אנשים אחרים."
הוא נראה כה מיוסר אחרי הדברים שאמרתי. כשאני מביטה בו עכשיו, למרות החושך סביבנו, אני עדיין מבחינה ביופיו, אך יכול להיות כי זאת תהיה הפעם האחרונה בה אזכה להביט בו כה קרוב, לכן אני מחליטה להביט בו בדקדקנות ולשנן כמה שיותר פרטים.
הוא פותח את פיו, ואני ממתינה שידבר.
הוא לוקח נשימה עמוקה, ועוצם את עיניו בחוזקה. גופו כה נוקשה. זוהי הפעם הראשונה שאני רואה אותו כה שבור, וכבר ראיתי אותו לא מעט פעמים שבור.
לבסוף הוא מרפה, פוקח עיניים ואומר, "אני מצטער אהובה שלי, אני כל כך מצטער..."
***
היי, אני יודעת שנעלמתי לתקופה די ארוכה, אבל חזרתי;)
יש לי כמה הודעות להודיע.
ההודעה הראשונה היא שהסיפור שהתחלתי לפרסם ולא סיימתי, נמצא כרגע בהקפאה מפני שאני צריכה לכתוב לו המשך.
ההודעה השנייה היא שאני מתחילה לפרסם את הסיפור הזה, ואני מאוד מקווה שזה נשמע מעניין ומסקרן.
אשמח אם תגיבו או תצביעו:)
אוהבת.